נאסר נ' רותם ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת 1, וכנגד הנתבעת 2 – המבטחת של הנתבעת.

2.בכתב התביעה עותר התובע כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעות לשלם לו סך של 8,163 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

3.ביום 23.1.11 אירעה תאונה בה היה מעורב אופנוע מס' רישוי 38-155-68 (להלן: "האופנוע"). האחרון היה נהוג ע"י התובע.

4.מאידך, בתאונה היה מעורב רכב פרטי מס' רישוי 71-223-36 (להלן: "רכב הנתבעת"). רכב זה היה מבוטח ביום התאונה אצל הנתבעת 2 (להלן: "אליהו") בפוליסת ביטוח תקפה המכסה את אחריותה כלפי צד ג'. רכב זה היה נהוג ע"י הנתבעת.

5.בדיון מיום 24.10.11 הופיע התובע וטען כי נוכח נסיבות התאונה, כפי שאלו פורטו על ידו המסקנה המתחייבת כי החבות לאירוע נופלת על כתפי הנתבעת, ועל כן על הנתבעות כאחת לשלם את סכום התביעה.

מאידך, טענה הנתבעת כי תרחיש התאונה שונה לגמרי מגרסת התובע, באופן שהאחריות לאירוע נופלת על כתפי התובע.

6.אין חולק כי התאונה ארעה בשעת בוקר בסמוך לצומת מורשה מערבית לו.

7.התובע ספר כי נסע על אופנועו בנתיב הימני מבין שלושת הנתיבים המובילים מערבה לכוון גלילות.

התובע ספר כי הנתבעת נסעה בנתיב השמאלי בין שניים היוצאים מצומת מורשה מערבה שמתאחדים בהמשך לנתיב אחד המוביל לרמת השרון.

התובע טוען כי הנתבעת סטתה לנתיב נסיעתו, פגעה באופנועו והפילה אותו ארצה.

במענה לשאלת ב"כ הנתבעות השיב התובע בשלילה לטענה כי נדחק בין מכוניות ולא נסע בנתיב נסיעה מוסדר. התובע הודה כי לא הבחין בנתבעת עובר לתאונה.

8.הנתבעת מצידה טענה כי הגיעה לצומת מורשה מכוון צפון, פנתה ימינה ונסעה בנתיב השמאלי המוציא כלי רכב מצומת מורשה.

הנתבעת ספרה כי משהבחינה בפקק תנועה בכוון נסיעתה מערבה לצומת גלילות, היא עצרה את רכבה בנתיב שלמעשה מצוי מימין לנתיב נסיעת התובע. היא בלמה בלימה חזקה כדי שלא לפגוע ברכב שנסע לפניה תוך שהיא מבחינה באופנוע המתקרב לעברה כשהוא שובר פנס אחורי שמאלי שלה. עקב כך, טוענת הנתבעת התובע שרכב על האופנוע החליק ממנו תוך כדי שהאופנוע מחליק ושורט את צדו השמאלי של רכבה.

הנתבעת הודתה כי התנצלה בפני התובע אך טענה שהיא לא אחראית כלפי התובע וכי אין לפרש התנצלות שכזו כאקט של נטילת אחריות.

הנתבעת ספרה כי נסעה במהירות של כ-60 קמ"ש והורידה מהירות ל-20 קמ"ש והספיקה לעצור מספר ס"מ מהרכב שלפניה.

9.התובע צרף חוו"ד שמאית לפיה הנזק הישיר לאופנוע הינו בסך 4,384 ₪ ושכ"ט שמאי 580 ₪. בכתב התביעה עותר התובע לפצותו בסך 3,000 ₪ בגין עגמת נפש, אובדן ימי עבודה, נסיעות והתכתבויות.

כן צרף התובע תמונות של האופנוע המוכיחות את הנזקים שנגרמו לו.

10.לאחר עיון בכתבי הטענות, התמונות והעדויות שנשמעו בביהמ"ש, אני בא למסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים בשווה, קרי 50% לכל צד. התובע הודה כי לא הסתכל ימינה ולא ראה את הנתבעת. זו עפ"י הודאתה נסעה במהירות גבוהה מדי ולא המציאה תמונות מרכבה שיוכלו לאשש טיעוניה על הפגיעות ברכבה.

נוכח מיקום הפגיעות באופנוע ואופיין, אני קובע כי הנתבעות יחד ולחוד תשלמנה לתובע מחצית מהנזק הישיר, לרבות מחצית שכ"ט שמאי והפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה, קרי סך של 2,581 ₪. הנתבעות יוסיפו וישלמו לתובע הוצאות משפט בסך 250 ₪.