נאסר נ' זיתון ואח'

פסק דין

תביעת השבה בגין טענה להפרת הסכם מכר מכונית.

1.התובע טוען בכתב תביעתו כי בחודש 11/08 נכרתה בינו לבין הנתבעים עסקת מכר מכונית במסגרתה מסר לנתבעים רכב מיצובישי בצירוף סכום של 6,000 ₪, ובתמורה קיבל מהנתבעים מכונית קרייזלר מ.ר. 9094905.

2.על אף שהתובע דאג למלא את חלקו בהסכם (העביר את הבעלות ברכב המיציבושי לנתבעים, וכן שילם סך של 6,000 ₪), לא העבירו הנתבעים את הבעלות ברכב הקרייזלר עד היום על שם התובע.

אין חולק כי הרכב עצמו כן הועבר לידיו כבר בחודש 11/08, והוא עושה בו שימוש עד היום.

3.עוד טוען התובע כי ממועד כריתת ההסכם ועד היום פנה פעמים רבות לנתבעים בבקשה להעביר את הבעלות ברכב על שמו, ברם הוא לא נענה.

4.בתביעה דנן דורש התובע לקבל מהנתבעים סכום של 17,000 ₪ שמשקף לטענתו את שווי הקרייזלר שרכש בעסקה, וזאת בגין הפרת ההתחייבות החוזית שבצעו הנתבעים כלפיו בכך שלא דאגו להעביר את הרכב על שמו.

5.הנתבע 1 טוען, מנגד, כי אינו מכיר את התובע, וכי מעולם לא נכרתה בינו לבין התובע עסקה כלשהי בקשר לרכב. הנתבע 1 הוסיף וטען כי הרכב רשום על שמו במשרד הרישוי, כי מכר רכב זה לאדם מכפר ערבה, ואולם מאחר שאותו אדם טרם שילם לו את מלוא תמורת הרכב (נטען כי מתוך סך של 10,000 ₪ שולם לו סכום של 4,000 ₪ בלבד) לא הסכים הנתבע 1 להעביר את הבעלות ברכב על שם התובע.

בעדותו בפני הוסיף וסיפר כי הוסכם בינו לבין מי שקנה ממנו את הרכב כי הנתבע 1 יעביר את הבעלות ברכב על שם הרוכש, רק לאחר שהרוכש יעביר לו את הסכום שנותר לתשלום.

6.הנתבע 2 לא התייצב לדיון שהתקיים (על אף שזומן אליו כדין).

בכתב הגנתו אישר הנתבע 2 כי נעשתה עסקה בינו לבין התובע. כן אישר כי בעת ביצוע העסקה, הרכב לא היה רשום על שמו במשרד הרישוי, ואולם הוא שילם את מלוא התמורה בגינו, כך שהרכב היה בבעלותו.

כן טען כי לאחר ביצוע העסקה עם התובע, יצר קשר עם הנתבע 1 (שכאמור הרכב רשום על שמו במשרד הרישוי) וביקש ממנו לבוא על מנת לבצע העברת בעלות. בתחילה הסכים לכך הנתבע 1, ואולם בהמשך טען כלפיו כי מי שקנה ממנו את הרכב חייב לו 10,000 ₪ ועל כן אינו מוכן להעביר הבעלות ברכב על שם התובע.

הכרעה:

7.דין תביעת ההשבה כלפי הנתבע 1 להדחות.

התובע אישר את עדות הנתבע 1 לפיה לא נכרתה כל עסקה בינו לבין הנתבע 1, וכי ההתקשרות בקשר לרכב נשוא התביעה, נעשתה רק עם הנתבע 2. מכאן שאין לחייב את הנתבע 1 בתשלום כלשהו כלפי התובע.

8.למעלה מן הצורך אומר גם כי לא נתמלאו התנאים הנדרשים להצהיר על בעלות התובע במכונית מכח תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר, משלא הוכחו על ידיו ששת התנאים המצטברים אשר רק בהתקיים כולם זכאי הקונה להגנת חוק המכר.

די אם אומר כי התובע לא הוכיח כי המוכר – הנתבע 2, עוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, ואף לא הוכח כי התובע פעל בתום לב, משהוברר כי ידע בעת הרכישה כי הרכב אינו רשום במשרד הרישוי על שם הנתבע 2 ממנו רכש את הרכב, לא טרח ולא בירר את ההיסטוריה של המכונית ומי העבירה לנתבע 2. כן לא הוכח כי דיבר עם הבעלים הרשום ובדק את הדברים.

כל האמור לעיל הינו "למעלה מן הצורך" משסעד הצהרתי לענין הבעלות לא נדרש וממילא אין הוא בסמכותו של בית משפט לתביעות קטנות.

9.באשר לנתבע 2:

הנתבע 2 לא התייצב לדיון על אף שזומן אליו כדין ודי בכך על מנת לקבל התביעה נגדו.