נאמנות אישה על מרידת בעלה

בפנינו נדונה תביעת האישה לגירושין.

הצדדים נישאו בנישואין ראשונים. מנישואין אלו יש להם שתי בנות משותפות.

הצדדים חיים בנפרד זה כשנתיים. האישה עזבה את הדירה ועברה לדור בדירה אחרת בשכירות יחד עם הבנות.

בדיון שהתקיים ביום ח' שבט תשע"ט (14.1.19) טענה האישה כי היא סבלה מאלימות נפשית קשה. עברה השפלות מצד בעלה כפי שמפורט בפרוטוקול שורות 34-27 כדלהלן:

האישה: מתי שביקשתי ממנו משהו אמר לי: "מי את". "האדמה שאת דורכת עליה שווה יותר ממך", "את לא שווה טיפול זוגי", "את אדם הכי אנוכי שאני מכיר", "את גרמת לי שלא לרצות זוגיות". הוא לא פנה אלי בשנה האחרונה שהוא רוצה לנסות שלום בית. אנחנו אף הגשנו לפני שנה בקשה משותפת בהסכמה לגט, נקבע דיון, ובדיון פתאום הוא אמר שאינו רוצה גט. הוא לא פנה אלי בניסיון לשקם, רק אמר שאינו רוצה גט. לפני כמה חודשים הוא כתב לי מכתב שאם אתן לו 10,000 דולר ייתן לי גט. אני מגישה המכתב לבית הדין. בבית המשפט כבר סיימו את נושא הרכוש. נשאר רק נושא הסדרי הראיה ומזונות. נקבעה שם משמורת משותפת. אני מסכימה לזה. יש לי שני ילדים ואמרתי לו שאני רוצה להביא עוד ילדים. היום אני בת 39.

כמו כן טענה בדבר סירובו של הבעל לקיים עמה יחסי אישות כמפורט בפרוטוקול הדיון מתאריך 27.12.18 שורות 32-21 כדלהלן:

האישה: הבעיות היו ביחסים של בינו לבינה. בחיים שלנו היו בעיות ביחסי אישות. במשך שנה הבעל לא רצה לקיים יחסי אישות. זה היה בשנה הראשונה של הנישואין. בעלי לא הסכים להסביר לי מה לא בסדר. הוא היה מסובב את הגב והולך לישון. הוא אמר לי שבגלל שלפני כן שמרנו, זה גמר לו את החשק. הוא אמר שזה נושא שילווה אותנו במשך כל החיים הזוגיים שלנו. מתוך 10 שנות נישואין היו בינינו רק 6 שנים של קיום יחסי אישות. יש לנו שתי בנות משותפות. בכל פעם שאני חוזרת הביתה מהמקווה אין כלום. או שהייתה מריבה או שהוא היה הולך לישון. הייתה לו שיטת הענשה שאם לא עשיתי משהו הוא היה מתעלם. הייתה יכולה להיות שנה שלימה של התעלמות. אני הייתי צריכה לבוא אליו ולבקש סליחה על מנת שהשיח יתחדש בינינו. הוא נמצא עם עצמו ומאשים אותי, ומסובב לי את הגב זה מאוד מבייש כשאישה צריכה לבקש מבעלה להיות איתה. הוא היה מאונן עם עצמו. זו תחושת בדידות לאורך כל חיי הנישואין. כל הזמן הוא האשים שאני לא בסדר. כשאני מבשלת היה אומר לי שהאוכל מגעיל. היה אומר לי שאני לא יודעת להתעסק עם הבנק. הוא עובד במשרד לביטחון פנים. היו תקופות שהוא או אני לא עבדתי. היום אני עובדת בחברת תיירות.

 הבעל מכחיש את דברי האישה וטען שלא מנע ממנה יחסי אישות כמפורט בפרוטוקול הדיון מתאריך ח' שבט תשע"ט (14.1.19) שורות 16-12, כדלהלן:

הבעל: זה לא נכון שאני סירבתי לקיים איתה יחסים. בשנה הראשונה של הנישואין היו לנו קשיים לא פשוטים שנגרמו גם מבחינתה וגם מבחינתי. קיימנו המון יחסי מין בדרכים כאלו ואחרות, אבל היחסים לא כללו חדירה. כל אחד מאיתנו בא על סיפוקו אף שלא היה אפשר להביא ילדים בצורה כזו. אשתי רוצה להתגרש, ומאחר שאין לה עילה להתגרש, היא לוקחת דברים שהיו, ומפרשת אותם בכיוונים שונים. בזמן שגרנו ביחד מי שהיה מתחנן ליחסי מין זה היה אני ולא היא.

הבעל: אני חושב שבמקרה שלנו הפתרון של גירושין הוא לא נכון ולא מתאים. בפועל יצאתי מהבית בגלל שזה בית של ההורים שלה וביקשו ממני לצאת מהבית, וכיבדתי את הבקשה שלהם. אני מבקש לנסות לעשות תהליך קצר של שלום בית, ואם לא ילך, אני אסכים להתגרש. היינו ביחידת הסיוע והיה שם דיון אחד ובאותו דיון אשתי הייתה כעוסה. לא המשכנו שם את הפגישות. אני חושב שכשאדם נמצא בכעס אי אפשר להגיע להבנות והסכמות. נכון שאנחנו לא ביחד כשנתיים, אבל לא היה מגשר באמצע שיסייע לנו לעשות את הליך הגישור.

הבעל: לא אמרתי לה על דרישות כספיות תמורת הגט. פניתי אל אשתי הרבה יותר מפעם אחת לנסות שלום בית. אני וגם הבנות קונים לה מתנות לימי הולדת. יש גם הרבה התכתבויות בוואטסאפ שאני פונה אליה לנסות שלום בית. היועצת הזוגית שהיינו אצלה לפני עשר שנים עשתה הליך נפלא ואחרי הטיפול שלה הייתה לנו זוגיות נפלאה.

 יצוין כי נושא הרכוש מזונות והסדרי ראיה נידונים בבית המשפט לענייני משפחה.

אלו הם עיקרי הטענות.

והנה עלינו לדון בדבר טענת האישה כי בעלה סירב לקיים עמה יחסי אישות והכחשת הבעל, האם האישה נאמנת בטענתה זו.

כתב הרמ"א באבן העזר סימן קנ"ד ס"ז:

אם טוענת שבעלה אינה שוכב עמה ואינו בא עליה, דינה כדין טוענת שאין לו גבורת אנשים.

מבואר, בדעת הרמ"א שהאישה נאמנת וכופין אותו להוציא מיד ולא ייתן לה כתובה.

והנה בשו"ע אבן העזר סימן ע"ז ס"ד כתב, וזה לשונו: