נאיף ואח' נ' נ.מ. טריידאין רכב טמרה בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה ביחס לעסקת רכישת רכב מסוג סובארו מ.ר. 70-442-58 (להלן: "רכב הסובארו").

רקע עובדתי;

התובע הינו הבעלים והחזיק של רכב הסובארו; הנתבעת הינה חברה אשר עוסקת בסחר ברכבים משומשים ומקום עיסוקה בעיר טמרה.

בחודש מאי 2011 התקשר התובע עם הנתבעת בעסקת חליפין, לפיה רכש מאת הנתבעת את רכב הסובארו בתמורה לתשלום סך של 45,000 ₪ וכן העברת רכב מאזדה שבבעלותו, לידי הנתבעת בשווי של 13,600 ₪.

התובע שילם אם כך, בגין רכב הסובארו סך של 58,600 ₪.

הצדדים הודו, בהצהרה משותפת, כי התמורה ששולמה בגין הרכב, עומדת היא על סך 58,000 ₪ ולא כפי שצוין בכתב התביעה וזאת בפרוטוקול מיום 1/7/13.

ביום 17/2/12, במהלך נסיעה ברכב הסובארו, מכיוון שפרעם לכיוון צומת המוביל, בסמוך לביר אל מכסור, מציין התובע, כי שמע רעשים במהלך הנסיעה ולאחר מכן איבד שליטה ברכב וסטה לעבר המסלול הימני ופגע במעקה. בעקבות התאונה הזמין שמאי רכב ובמהלך בדיקת הרכב ועל פי האמור בחוות הדעת, רכב הסובארו היה מעורב בתאונה קודמת, קשה ונגרמו לרכב, בתאונה הקודמת, נזקים כבדים, בחזית הרכב וכי התיקון שבוצע , היה תיקון לקוי ורשלני ואף השלדה של המרכז נפגעה קשות ובוצעו פעולות ריתוך בגוף המרכב ותיקון זה היה תיקון לא מוצלח, אשר הוביל לתאונה ולאיבוד השליטה בטרם ההתנגשות, כמתואר על ידי התובע, ביום 17/2/12.

התובע טען, כי הנתבעת לא גילתה לו את דבר התאונה הקודמת ולו היה יודע את מצב הרכב, לא היה רוכש את הרכב ועל כן הוא עותר להשיב את הרכב לידי הנתבעת ולקבל בחזרה את כספו.

הנתבעת מכחישה את הטענות וטוענת, כי מכרה רכב תקין, התובע בדק את הרכב, ביצע בו נסיעת מבחן ולאחר שבדק את הרכב בדיקה יסודית ומעמיקה באמצעות מומחה מטעמו. עוד טוענת הנתבעת, כי הרכב נמכר לתובע תקין וכי התאונה שהתרחשה, התרחשה בתקופת החזקת הרכב בידי התובע ולאחר מכירתו על ידי הנתבעת.

מסכת הראיות;

בפני העיד השמאי, מר אביהו רפפורט (חוות הדעת סומנה ת/1); התובע בעצמו (תצהירו הוגש וסומן ת/3); מנהל הנתבעת (תצהירו הוגש וסומן נ/1) וכן צד ג' (תצהירו הוגש וסומן נ/2).

הכרעה;

מצב הרכב;

התובע העיד בפני ועדותו לא נסתרה כלל ועיקר. על פי עדות זו, במהלך נסיעה רגילה, במועד התאונה (17/2/12) ובעת שנסע במסלול השמאלי מכיוון שפרעם לכיוון צומת המוביל, לפתע שמע רעשים חזקים בחלק הקדמי של הסובארו, הרכב החל לשייט בנתיב, התובע איבד שליטה וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. לאחר הזמנת שמאי מטעמו, השמאי בדק את הרכב וגילה, כי הנזק שנגרם ברכב, הוא נזק שחלקו שייך לתאונה שנגרמה, אך חלק ניכר ממנו אינו קשור בתאונה הנוכחית, אלא קשור בתאונה קודמת ובפרט, בכל מה שקשור לנזק הקיים בקורות השלדה הקדמיות.

אני מאמין לעדות התובע, לפיה מאז רכישת הרכב, בחודש מאי 2011 ועד התאונה ביום 17/2/12, לא היה מעורב בכל תאונה ברכב הסובארו. עדות זו לא נסתרה, עדות זו מקובלת עלי, מהימנה ומשתלבת עם שאר העדויות הקיימות בתיק.

כמו כן, מקובלת עלי, בצורה מלאה, עדותו של השמאי, מר אביהו רפפורט, אשר סקר בחוות דעתו את הנזק שנגרם לרכב בעקבות התאונה.

חוות הדעת כללה את כל הנזק הקיים ולפיו, הנזק שקיים במרכב אינו עומד על סך 32,253 ₪, בתוספת פיצוי ירידת ערך וביחד 44,634 ₪, שעה שערכו של הרכב עומד על סך 40,590 ₪.

המומחה גילה בבדיקתו, כי אכן קיימת פגיעה בחזית הרכב, גילה סימני גזירת שני קורות השלדה, כאשר הנזקים בקורות אינם מאפיינים נזק תאונתי ואינם עולים בקנה אחד עם אופי הפגיעה והנזקים התאונתיים.

לאחר גילוי זה, ביצע בדיקה נוספת ומעמיקה, ומצא סימני תיקון תאונה קשה בחזית הרכב, המלמדים כי הרכב תוקן בצורה רשלנית, חובבנית, הנוגדת את הוראות היצרן ואת כל הוראות הבטיחות והכללים לתיקון תאונת חזית.