נאטור נ' סרסור

פסק דין

בפני תביעה כספית בסד"מ לתשלום יתרת שכ"ט עו"ד שסוכם בין הנתבע לתובע, תמורת ייצוג בנו של הנתבע בתיק פלילי בו הוגשה נגדו בקשת מעצר עד תום ההליכים.

התובע הציג מסמך מקורי מודפס שכותרתו "התחייבות לתשלום שכ"ט", בחתימת הנתבע, בשני עותקים, ובו מודפס בצורה ברורה ומודגשת כי שכה"ט המוסכם עבור ייצוגו של התובע הוא 15,000 ₪ + מע"מ (להלן: ההסכם).

אין מחלוקת כי ההסכם נחתם ביום 3.4.10 במשרדו של עו"ד אחמד פריג', שייצג את בני המשפחה בהליכי סולחה בין הצדדים המעורבים בסכסוך, ואשר המליץ לנתבע ובניו על התובע כעו"ד פלילי, לאחר שהמשפחה רצתה להחליף את הייצוג ע"י הסנגוריה הציבורית. במעמד חתימת ההסכם, התובע היה על קו הטלפון עם עו"ד פריג', מסר לו את סכום שכה"ט שהוא דורש ויתר הפרטים הרלוונטיים להסכם (כגון, כתובת משרדו, שהודפסה בהסכם). הנתבע חתם על ההסכם, חתם על יפו"כ לתובע ואף רשם שיק לפקודתו ע"ס 8,000 ₪. בהסכם אכן נרשם כי מתוך סכום שכה"ט המוסכם, סך של 8,000 ₪ שולם בשיק הנ"ל, ואילו לגבי היתרה לא נרשם מועד התשלום.

הנתבע טוען, כי לא ידע שחתם על הסכם שכ"ט והאמין כי הוא חותם על "טופס ייצוג" בלבד. הנתבע אישר בתצהירו כי עו"ד פריג' אמר לו שהתובע דורש שכ"ט של 15,000 ₪ עבור הייצוג בהליכי המעצר בלבד, אך באותה נשימה טען כי מסר את השיק בסך 8,000 ₪ לכיסוי מלוא שכה"ט. הנתבע לא טען כי התקיים מו"מ כלשהו עם התובע או עם עו"ד פריג' להפחתת גובה שכה"ט, ואין בתצהירו הלקוני כל הסבר לשאלה כיצד הופחת במחי יד שכה"ט שדרש התובע עד כדי כמחצית.

לעומת זאת, עו"ד אחמד פריג' העיד בבהירות כי ההסכמה היתה שסך 8,000 ₪ ישולם לאלתר, לפני תחילת הייצוג, והיתרה תשולם עם שחרורו של הבן ממעצר וחזרתו לכפר קאסם, ומאחר שמועד זה לא היה ידוע ולא ניתן היה לצפותו מראש, הושארה הרובריקה של תשלום יתרת שכה"ט – ריקה.

עדותם של התובע ושל עו"ד פריג' היתה מהימנה עלי, והם העידו כי לא התקיים כל מו"מ או ויכוח לגבי גובה שכה"ט, וכן העיד עו"ד פריג' כי מלבד הנתבע נכחו במשרדו בעת חתימת ההסכם בני משפחה נוספים בגירים, בניו האחרים של הנתבע, וכן נכבדים שבאו לקדם את הליכי הסולחה, וכולם ידעו את גובה שכה"ט הנדרש והמוסכם ולא ניסו לחלוק עליו. בנוסף, העיד עו"ד פריג', כי לאחר שבנו של הנתבע שוחרר למעצר בית, הוא ביקש ארכה לתשלום יתרת שכה"ט באומרו שאין עליו את כסף בביהמ"ש וכי ידאג להעברתו לתובע תוך יום-יומיים.

הנתבע לא טען בתצהירו לאי ידיעת קרוא וכתוב, בעברית או בכלל, לפגם קוגניטיבי או לליקוי ראיה חמור שימנע ממנו לראות ולקרוא את המסמכים עליהם חתם, ועל כן עדותו כי חתם רק על "טופס ייצוג" עומדת בסתירה לכך שהוצגו שני מסמכים מקוריים שונים בחתימתו – יפוי כח והתחייבות לתשלום שכ"ט, שנראים אחרת וכל אחד מהם נושא כותרת ברורה.

הנתבע לא הכחיש את גרסת התובע ועו"ד פריג', לפיה מלבדו נכחו בני משפחה ונכבדים מהכפר במשרד עו"ד פריג' בעת חתימת ההסכם, וחרף זאת לא ביקש לזמן איש מהנוכחים כעד מטעמו, והדבר אומר דרשני ומעמיד את הנתבע בחזקתו של מי שיודע שאותם עדים יעידו נגדו.

לפיכך, אין לקבל את טענת הנתבע, כי לא ידע, לא ראה ולא הבין על מה הוא חותם. בנוסף, עדותו של הנתבע התגלתה כמגמתית ועוינת לתובע, כאשר הוצג לו בחקירתו הנגדית תצהיר העדות הראשית שהוגש על ידו וחתום על ידו ונשאל אם הוא חתום על המסמך, והשיב מיד כי החתימה אינה חתימתו, תוך שהוא מאשים את התובע ו/או עו"ד פריג' בזיוף.

לפיכך אני דוחה את גרסת הנתבע מחוסר מהימנות ואי הבאת עדים רלוונטיים.

על יסוד עדויותיהם של התובע ושל עו"ד פריג', שהיו מהימנות עלי, אני קובעת כי הנתבע ידע היטב שהתחייב לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ + מע"מ.

על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום.

הסך של 4,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט כתנאי למתן רשות להגן יועבר אל התובע וייזקף על חשבון סכום פסק הדין.

אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובע בסך 4,000 ₪ וכן אגרת המשפט.

הוצאות שנפסקו לחובת התובע בגין אי התייצבות בדיון קודם יעמדו בעינן.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: