נאזל נ' זיו ואח'

פסק – דין

פתח דבר וגדר המחלוקת

בפניי תובענה על סך 171,354 ₪ שהוגשה על ידי התובע בשל תאונת דרכים שארעה ביום 24.10.2011, ונזקים שנגרמו לרכבו, מספר רישוי 27-530-67 (להלן - "רכב התובע").

בתובענה מצוין כי הנזק לרכב התובע מסתכם בסך 166,776 ₪, ולסכום זה מבקש התובע להוסיף שכר טרחת שמאי (5,800 ₪), עלות גרר (450 ₪), וכן נזק בשל השבתת הרכב (המדובר במיניבוס) והוצאות נלוות, כלשונו, בסך 50,000 ₪.

הנתבעת 2, מבטחת הנתבע 1 שלטענת התובע גרם לנזקים לרכבו, שילמה חלק מהנזקים, בסך 52,699 ₪, כך שהתובענה הוגשה בגין ההפרש בין הסכומים הנ"ל.

בהתאם לנטען בתביעה, התובע נהג בתאריך הנ"ל ברכבו, בנסיעה איטית, בשיירת רכבים בכביש דו סטרי בסמוך לצומת "אייל", כאשר רכב הנתבע 1, אוטובוס, פגע ברכבו מאחור, והדפו לעבר הרכב שלפניו. לתביעה צורפה חוות דעת שמאי, מטעמו של מר בנצקי זאב (בעניין זה קיימת מחלוקת, שכן צורפו שני מסמכים, ועל כך להלן).

לשיטת הנתבע 1, כמתואר בכתב ההגנה, הוא נהג ברכב במהירות "אפס" מפאת עומס תנועה, ותחילה ארעה התנגשות בין רכב התובע לבין רכב שלפניו (שהתנגש תחילה ברכב שלפניו), עובר לפגיעת רכב הנתבע 1 בו מאחור.

לדברי הנתבע 1, הספיק לבלום, אך מחוסר ברירה פגע פגיעה קלה ברכב התובע מאחור, מבלי שיסב לו את הנזקים הנטענים בחזית (ע"י הדיפה קדימה). לשיטתו של הנתבע 1, רכב נוסף, שמספרו 83-645-17 פגע בו מאחור בשל כך שלא שמר מרחק תוך שהוא מסב לו נזקים, וזאת מבלי שייהדף קדימה לעבר רכב התובע (סעיף 6 לכתב ההגנה).

יש לציין כי הנתבעים שלחו הודעת צד ג' כלפי נהג הרכב שנסע מאחורי רכב נתבע 1, ומבטחת מטעמו, אשר לשיטתם, כאמור, פגע ברכב הנתבע מאחור. לאחר שנשמעו עדויות הנהגים, חזרו בהם הנתבעים מהודעת צד ג' זו, והיא נדחתה.

האחריות לתאונה ולנזקים

הנהג אשר נהג בפועל ברכב התובע הינו מר סלמן אלטורי (אביו של התובע) שהעיד בפניי. לאחר מכן העיד גם הנתבע 1, וב"כ הנתבעים ויתרה על חקירת הנהג מטעם צד ג' (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 29).

בדיון נוסף העיד שמאי התובע, מר בנצקי. תחילה אתייחס לשאלת האחריות.

מר סלמן אלטורי העיד כך:

"היינו בשורה בנתיב אחד בכביש, לפני היו שני רכבים (מדגים באמצעות הרכבים), מאחורי נסע אוטובוס, ראיתי אותו מ-50 מטר נוסע במהירות גבוהה. הסתכלתי אחורה וקדימה, קיבלתי מכה ולא חשבתי עליה בכלל. אח"כ שוב קיבלתי מכה שנייה, חלשה יותר מהראשונה, שהייתה רצינית. הרכב שלי הלך כמעט חצי מאחורה ומקדימה, נפגע כאשר הוא דחף אותי קדימה" (ראה עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 20-21 ועמ' 6 שורות 1-2).

כאשר נשאל מר אלטורי איזו מכה הדפה אותו לפנים, השיב "המכה הראשונה".

כאשר נשאל מה עמדתו לגבי טענת נהג האוטובוס, הנתבע 1, שהיה מאחוריו, כאילו תחילה מר אלטורי פגע קודם ברכב שלפניו, טרם שהאוטובוס פגע בו מאחור, השיב - "לא נכון, האוטובוס פגע בי ודחף אותי קדימה ופגעתי ברכב שלפני" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 4-8).

בחקירתו הנגדית חזר מר אלטורי על גרסה זו, כאשר אמר "אני לא נכנסתי בו, הרכב מאחורי הכניס אותי" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 18).

בחקירה הנגדית לב"כ צד ג' ציין מר אלטורי כי רכב התובע יכול להכיל 17 נוסעים, כי נסע במהירות של פחות מ-60 קמ"ש, והיה לבדו באוטובוס (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 22-27). כאשר נשאל מה היה המרחק בין הרכב בו נהג לבין הרכב שלפניו ענה שהמרחק היה בין 7 ל-8 מטרים (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 1). גם בחקירה זו חזר מר אלטורי על גרסתו באופן סדור, ולפיה המכה הרצינית הייתה המכה הראשונה, רכבו נזרק קדימה, ועוצמתה של המכה השנייה הייתה פחותה בהרבה מהראשונה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 2-9).

הנתבע 1, נהג האוטובוס שנהג מאחורי רכב התובע, הדגים והסביר אף הוא את קרות התאונה. לשיטתו:

"הרכב הקטן הראשון (הראשון בטור – י.ש.) עצר פתאום ואז השני שמאחוריה נתן לה מכה לא רצינית, המיניבוס (כוונתו לרכב התובע – י.ש.) גם נתן מכה לרכב שמלפניו, אני לא יודע באיזה עוצמה, ואז אני נתתי מכה למיניבוס מאחור וקיבלתי מכה מאחור מהרכב האחרון שהיה מאחורי" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 5-9).