נאומוב סטניסלב נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 11.09.11, על ידי השופט ש. בנג'ו בתיק תת"ע 3538-11-10.

המערער הובא לדין בגין כך שביום 07.08.10, בשעה 04:25 נהג בצומת אפק, ברכב בהיותו שיכור.

בדיקת הינשוף שנערכה למערער קבעה כי נמצא בגופו ריכוז של 375 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף.

על יסוד העובדות הנ"ל ייחסה לו המשיבה את העבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 63(3) (כך במקור וצריך להיות 62(3)- כ.ס.) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), סעיף 64ב(א) לפקודה, סעיף 39א לפקודה ותקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט לתעבורה שמע את ראיות הצדדים והחליט ביום 11.09.11 להרשיעו בדין.

באותו יום, טענו הצדדים לעונש ובית המשפט לתעבורה הטיל על המערער את העונשים הבאים:

4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים כמפורט בגזר-הדין, 1500 ₪ קנס שישולם ב-5 תשלומים, או 15 ימי מאסר תמורתו, 24 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה בניכוי חודש פסילה מנהלית ו- 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.

טענות הצדדים:

המערער טען כי בימ"ש והתביעה נהגו בו בחוסר הגינות בכך שלא מינו לו סנגור ציבורי על אף זכאותו ליצוג ובכך הכשילו אותו הן בניהול ההליך המשפטי והן בניצול חוסר הידע שלו וחוסר יכולתו להפעיל שיקול דעת נכון, לאור הסדר הטיעון שהוצע למערער לפני קיום ההוכחות, וזאת כאשר העדה היחידה לא הגיעה פעמיים לדיון שנקבע לשמיעת ראיות.

עוד טען המערער כי לא נעשתה לו בדיקת מאפיינים בשל מום גופני בגפיו. עוד טען המערער כי בימ"ש לתעבורה התעלם מהעובדה שבמהלך העיכוב של המערער היו מעורבים מס' שוטרים בעוד שעל המסמכים כולם חתומה רק שוטרת אחת ומלבדה אף אחד מהשוטרים לא זומן לעדות.

המערער הוסיף וטען כי עדות יחידה אינה יכולה להוות בסיס להרשעה ללא תמיכה וסיוע בראיות נוספות ואובייקטיביות.

לחילופין טען המערער כי היה והערעור על הכרעת הדין ידחה הרי שבהתחשב בנסיבותיו המיוחדות, לא היה מקום להחמיר איתו בעונש הפסילה בפועל וביקש לקצר תקופה זו שלא תעלה על 11 חודשים.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לדעתו, הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה מבוססת על יסוד בדיקת הינשוף, כשבנוסף לראיה זו, היו בפניו עדותה של השוטרת שנמצאה מהימנה לאחר שבימ"ש לתעבורה דחה את עדות המערער ועדיו. יש בכל אלה כדי להספיק במידה הדרושה, לקבוע כי המערער נהג בשכרות.

לכן ביקש בא כוח המשיבה לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

ב"כ המשיבה הוסיף וטען כי המערער הציג את טענותיו בפני בימ"ש לתעבורה, חקר בעצמו את עדת התביעה, זימן עדי הגנה מטעמו, כך שלא ניתן לומר כי הגנת המערער נפגעה בשל העובדה שלא מונה לו סנגור. לגישתו, עיקר טענותיו של המערער מופנות כנגד בדיקת המאפיינים, על אף שבדיקת השכרות נעשתה על יסוד בדיקת הינשוף, אך המערער לא חקר מפעיל המכשיר ולא העלה בבימ"ש לתעבורה טענות בעניין הממצאים. לטענת המשיבה בדיקת המאפיינים תקינה ואין כל בסיס לטענת המערער כי השוטרת זייפה את דוח המאפיינים.

המשיבה טענה כי העונש אינו חמור כלל ועיקר. לטעמה אין מקום להפחית מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע לצד עבירה זו של נהיגה בשכרות והעומד על 24 חודשים, על כן ביקשה לדחות, גם כן, את הערעור על העונש.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בראיות שהוגשו לבית משפט לתעבורה, בהכרעת הדין ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדון תחילה בערעור ביחס להכרעת הדין.