נאדר ואח' נ' חטיב ואח'

פסק-דין

בפניי תביעה על סך 9,039 ₪ ותביעה שכנגד על סך 15,137 ₪ בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 23.4.12 בכביש דו סטרי מכפר עוזייר לכיוון סחנין.

התובע (להלן - התובע) היה בזמנים הרלבנטיים לתאונה הבעלים של רכב מסוג טויוטה מספר רישוי 64-944-19 (להלן – רכב התובע). ברכב התובע נהג בעת התאונה מר טרביה באסם.

הנתבעת 1 הינה מי שנהגה ברכב מסוג ניסן טרנו מספר רישוי 90-503-69 שהיה מבוטח כדין אצל הנתבעת 2 (להלן לשם הנוחות - הנתבעים).

התובעים בתביעה שכנגד הינם הנתבעת 1 ואביה שהינו הבעלים של הרכב בו נסעה.

הנתבעים שכנגד הם התובע, הנהג שנהג ברכב במועד התאונה והמבטחת של רכב התובע.

בכתב התביעה המתוקן נטען כי במהלך הנסיעה בכביש המתואר, בחלק המתאפיין בסיבובים, סטה רכב הנתבעים מנתיב נסיעתו ופגע ברכבו בחלקו הקדמי השמאלי תוך שהוא גורם לו לנזקים.

בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד נטען כי בקטע הכביש בו קיימים סיבובים הגיע רכב התובע מהעיקול בדרך במהירות גבוהה, חדר לנתיב נסיעת הנתבעת, ופגע בצד שמאל של רכב הנתבעים תוך שהוא גורם לו נזקים.

בדיון שהתקיים שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים אשר הציגו בפניי באמצעות רכבי הדגמה את גרסתם להתרחשות התאונה. עוד העידו בפניי התובע שכנגד 1 ועדה לתאונה שנסעה עם הנתבעת 1. כמו כן עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ובמסמכים שהוצגו לתיק בית המשפט ובכלל זה חוות דעת שמאים מטעם הצדדים, תמונות ממקום התאונה, תמונות הנזקים, הודעת התובע לחברת הביטוח.

לאחר שמיעת העדויות ובחינת חומר הראיות כאמור לעיל אני מקבלת את גרסת הנהג ברכב התובע טרביה באסם באשר לאופן התרחשות התאונה.

עדותו של טרביה באסם הייתה בעיקרה מהימנה בעיניי. הוא חזר בעקביות על תיאור המקרה כפי שהופיע בכתב התביעה, בכתב התביעה המתוקן ובעדותו בפניי; תאר באופן ספונטני ושוטף את השתלשלות האירועים לאחר מכן לרבות נושא הפנייה לנתבעת 1 ולתגובתה של זו, ואף נתן הסבר מספק לרצון להימנע מתביעה בשים לב למעמדו של אבי הנתבעת 1 ולהבטחתו של זה כי יכסה את הנזקים שנגרמו.

לעומת זאת, עדותה של הנתבעת 1 לא עוררה אמון וזאת בלשון המעטה.

עדותה הראשית נאמרה באופן מכאני וטכני וניתן היה להתרשם כי היא מדקלמת רשימת נושאים גביהם הוכנה מראש. לעומת זאת, בחקירתה הנגדית תשובותיה היו מהוססות מאוד (הגם שהשאלות הוצגו לה בערבית על ידי מתורגמן) וניתן היה להתרשם כי בשאלות גביהן לא הוכנה , דוגמת מסירת ההודעה לסוכן הביטוח, היא שבה והסתכלה על אביה בניסיון גלוי להבין מתגובותיו מהי התשובה הנכונה כביכול.

בחקירתה הראשית העלתה לראשונה טענה לפיה הנהג ברכב התובע דיבר בפלאפון בשעת התאונה, נתון שלא נזכר בכתבי הטענות. בשים לב לכך שעל פי טענת התובעים שכנגד התאונה אירעה בסיבוב עצמו, ממנו הגיח לשיטתם בפתאומיות רכב התובע, הרי שלא ברור כיצד יכלה הנתבעת 1 לראות את הנהג ברכב משוחח בטלפון לפני התאונה. גם בכך היה כדי לגרוע ממהימנות עדותה.

בהתאם לא מצאתי לייחס משקל ממשי לעדותה של העדה מטעמה ולעדותו של התובע שכנגד 1 שכלל לא היה במקום התאונה.

זאת ועוד: חוות דעת השמאי מטעם התובעים שכנגד נערכה רק ביום 1.6.12 (הגם שמועד הבדיקה נחזה בה להיות 28.4.12). בתמונות שצורפו לה נראים נזקים בדמות שפשוף בצדו השמאלי בלבד של רכב הנתבעים. מיקום הנזקים ואופיים כעולה מהתמונות הנ"ל אין בו כדי להסביר את סוג הפגיעה שנגרם לחזית השמאלית של רכב התובע כעולה מהתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מטעמו ושנערכה עוד ביום 7.5.12. בנסיבות אלה אפשר ויש טעם בטענת התובע/הנתבעים שכנגד לעניין פעולות שבוצעו ברכב הנתבעים בפרק הזמן שחלף ממועד התאונה ועד צילום התמונות ואסתפק בכך.

גם הסכומים שננקבו בכתב התביעה שכנגד נראים על פניהם גבוהים בשים לב להיקף הנזק שעל פי הטענה נגרם וכעולה מהתמונות שהוצגו.

בנסיבות העניין בכללותו כפי שתוארו לא מצאתי לייחס אשם תורם לנהג ברכב התובע.

אשר על כן, התביעה העיקרית מתקבלת ביחס לנזקים הישירים שנגרמו לתובע על פי חוות השמאי ושכר טרחתו בסך של 8,539 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד - נדחית.