נאבולסי נ' עיריית תל-אביב ואח'

המבקשים מעלים בהמרצת הפתיחה שתי טענות.

הטענה הראשונה לעניין סיווג הנכס, בעניין סיווג הנכס  אינו בסמכותו העניינית של  ביהמ"ש, שאלת סמכותו העניינית של ביהמ"ש הינה שאלה שעל ביהמ"ש מיוזמתו להעלות.

יחד עם זאת אדרש לשאלה למען הסר ספק.

אין מחלוקת שבשנת  1993 ביקש המבקש מספר 1 כי הנכס שברשותו  יפוצל, חלקו ישמש לעסק מסוג מסגרייה וחלקו ישמש כבית מגורים, מפנה לנספח 6 לתצהיר המשיבה.

בעקבות הבקשה על פי נספח 7 נערך ביקור במקום והמקום שימש למסגרייה,  וכך דווחו ונוצרו שני חשבונות.  חשבון מגורים שסיומו 17, וחשבון למסגרייה שסיומו  14.

המבקש הגיש במאי  2009 בקשה במסגרתה טען בפני ביהמ"ש כי בשנת  2002 סגר את העסק, ומשכך הסיווג כמסגרייה  שגוי, והוא מחויב משנת  2002- 2008 בסיווג שאינו נכון.

מפנה ב"כ המבקשים לטענת העירייה על פיה מבחינת העירייה העסק פעיל, ודי בכך.

אני יוצאת מנקודת הנחה כי אין המדובר בעסק פעיל. אין כל נפקות לעניין זה לעניין הסיווג.

בית מגורים נותר בית מגורים גם אם לא מתגוררים בו, מחסן אמור להיות מחסן גם אם לא מאחסנים בו דבר, ובית עסק נותר בית עסק גם אם לא מפעילים את העסק עצמו.

אולם בעניינינו בהתאם לנספח 1 נערכה ב- 1.6.08 ביקורת במקום, במסגרת הביקורת טען המבקש 1 כי ביחידה הרלוונטית  הוא מחזיק במסגרייה.

אם חשבנו שמא שגגה יצאה מלפני הבודק, אישר המבקש מספר 1 בחקירתו כי אכן כך מסר למפקח מטעם המשיבה שהגיעה לבצע את הביקורת, מדוע? על פי טענתו הוא ביקש כי המבקשת  2 לא תחויב בחיוב של העסק, ועל מנת להוציאה מהחיוב מן העסק,  טען שהוא מחזיק במקום במסגרייה.

אני סבורה כי המבקש אינו יכול להמיר את טענותיו בהתאם למקום ולזמן שבו הוא נמצא ולאינטרס שאותו הוא מעדיף.

גם מהתמונה נספח  8 עולה בצורה ברורה כי מדובר במקום שאיננו בית מגורים ויש בו שולחן וכלי עבודה ישנים.

אשר על כן אני סבורה כי המבקש אינו הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שאין  במקום מסגרייה.

נהפוך הוא המבקש אישר בפני המפקח ובפני ביהמ"ש כי ביוני  2008 דיווח למשיבה כי במקום הוא מחזיק מסגרייה.

הטענה לעניין הסיווג נדחית.

הטענה לעניין התשלומים - המבקשים הגישו שלושה דוחות שסומנו  ת/1 ו- ת/2 ובמסגרת הסיכומים ב"כ המבקשים הציג את ההמשך של ת/1 המתייחס לחיוב מים.

ב"כ המבקשים בסיכומיו טען כי בהתאם לחישובים שערכה המצהירה מטעם המשיבה, הרי החיובים אמורים להיות 80,000 ש"ח.

קיימת התעלמות מוחלטת מהחישוב של המשיבה, מהעובדה שהמדובר במבקשים שלא משלמים במשך מספר שנים, שהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית וכן אגרות בגין אכיפה.