נ"ב 7735-07-13 מדינת ישראל נ' דן

בפני בקשה מטעם ההגנה לפסילת קבילותה של הודעת הנאשם שנגבתה על ידי בוחן משטרתי.

בכתב האישום יוחסו לנאשם עבירות של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן – פקודת התעבורה), בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה, בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן – תקנות התעבורה);

נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, וכן נסיעה לאחור בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 45 לתקנות התעבורה. כולן בגין אירוע מיום 26.7.14, סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר.

עיקרי הבקשה

ב"כ הנאשם עתר לקבוע כי ההודעה שנגבתה מהנאשם הינה הודעה פסולה, כיוון שנגבתה בעת שהנאשם היה בחזקה לא חוקית, לאור כך שמעצרו בוצע בידי מתנדב, הנעדר סמכות לכך.

ב"כ הנאשם הפנה לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו 1996, (להלן - חוק המעצרים), סעיף 1, לפיו: "אין מעצר ועיכוב אלא בחוק, או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו". ב"כ הנאשם הפנה גם לסעיף 39(א) לחוק המעצרים, לפיו השר לביטחון פנים רשאי בצו להעניק לעובד ציבור סמכויות של שוטר לעכב או לעצור ללא צו שופט, אם שוכנע כי מתן הסמכות חיוני למילוי תפקידו.

במקרה דנן לא הוצגה הסמכה שהוענקה למתנדב לעצור ללא צו שופט, כנדרש על פי הוראת סעיף 39(א) האמורה, לאור כך ביקש ב"כ הנאשם למשוך את ההודעה מתיק בית המשפט.

עמדת המאשימה

ב"כ המאשימה עתרה לדחיית הבקשה, עיקרי טעמיה:

למתנדב הוקנו סמכויות על פי דין.

הודעתו של הנאשם נגבתה כדין, תוך שמירת זכויותיו כעצור, ניתנה לו האפשרות להודיע לאביו על מעצרו ואף הודע לו על הזכות להיוועץ בעו"ד. גביית ההודעה הופסקה, וחודשה רק לאחר שהנאשם מימש בפועל את זכותו להיוועץ עם עו"ד.

ב"כ המאשימה ציינה כי הטענה שבבסיס הבקשה לא הועלתה בתיאור הכפירה המפורט של הנאשם ולאורך כל פרשת התביעה.

לטענת המאשימה, אין בטענות ההגנה כדי להביא לפסילת ההודעה, היות והפגם הנטען אינו יורד לשורש קבילות הראיה ובהיעדר פגיעה מהותית כל שהיא בזכויותיו של הנאשם. נפקות הנטען על ידי ב"כ הנאשם הינה, לכל היותר, לעניין המשקל שיש ליתן להודעת הנאשם.