נ"ב 5885-12-14 מדינת ישראל נ' חודייב

בפניי בקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו, זאת בהתאם לסעיף 153 לסדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

העובדות הרלונטיות

כנגד המבקש הוגש, ביום 22.12.14, כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים בגין נהיגה בקלות ראש, בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, בזמן פסילה וללא תעודת ביטוח תקפה, כמפורט בכתב האישום המתוקן ובמקביל, הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים בעניינו.

בדיון הנדחה, ביום 23.12.14, הודה המבקש, תחילה באמצעות באת כוחו ובהמשך, גם בעצמו, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והצדדים הציגו בפני הסדר טעון לעניין העונש, כמפורט בפרוטוקול הדיון.

מועד הטיעונים לעונש נדחה ליום 13.1.15, על מנת שתינתן חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו של המבקש ובמקביל, הציגו הצדדים, בתיק המעצר, הסכמה לשחרור המבקש, נוכח הודייתו בתיק העיקרי, למעצר בית לילי, בביתו בין השעות 20:00 ועד 08:00.

ביום 13.1.15, הוגשה בקשה מטעם הממונה על עבודות השירות, לדחיית מתן חוות הדעת והדיון נדחה ליום 8.2.15 וכן, הסכימו הצדדים, בתיק המעצר, על שינוי שעות מעצר הבית הלילי ל-22:00 עד 08:00, נוכח הדחייה המתבקשת במתן גזר הדין.

טרם המועד הנדחה, עתרה ב"כ המבקש לדחיה קצרה והדיון נקבע ליום 10.2.15.

טרם מועד זה, הגיש הממונה על עבודות השירות הודעה לבית המשפט, לפיה המבקש זומן להתייצב בפניו, אך הודיע כי אינו חש בטוב ולא התייצב ולפיכך, זומן בשנית ליום 3.3.15.

בדיון שהתקיים ביום 10.2.15, העלתה ב"כ המבקש, לראשונה, בקשתו לחזרה מהודיה, כמפורט בפרוטוקול ובתמצית, טענה כי כבר בשלב החקירה, טען המבקש כי ברכב נהג אדם בשם יוסי ואף שנמנע מלמסור פרטיו המלאים עד היום, הרי משהצליח לשכנע את יוסי להגיע לבית המשפט , אינו מעוניין עוד ליתן את הדין על עבירות שנעברו בידי אחר.

בהמשך, הגישה ב"כ המבקש המשך טיעונים בכתב וכן, הפנתה לפסיקה רלוונטית, כמפורט בבקשה.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה, כמפורט בפרוטוקול ובתמצית, טענה כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בחוק ובפסיקה לחזרה מהודיה.

דיון והכרעה:

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, קובע בזו הלשון:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו".

הלכת בית המשפט העליון, הנה, כי המקרים בהם ייטה בית המשפט לקבל חזרה מהודיה, יהיו מקרים נדירים וראו בעניין זה ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל וכפי שנקבע בע"פ 3991/04 אהרון ג'רבי נ' מדינת ישראל:

"ככלל, נפסק, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט, רק בנסיבות חריגות... נסיבות חריגות כאלו, אשר מצדיקות חזרה מן ההודיה, מתקיימות כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו... קיומו של חשש ממשי לכך שההודיה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם ייבחן על- פי מכלול הנסיבות הנלוות להודיה.".