נ"ב 3230-02-13 מדינת ישראל נ' לביא

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21ג לתקנות התעבורה (להלן: "התקנות") בקשר עם תקנה 21 (ב)(2) לתקנות אלה וכן עבירה של אי מסירת פרטים בניגוד לתקנה 145 לתקנות.

2.במסגרת פרשת התביעה העידו העד מר אלון נתן ומר יוסף מזרחי. הנאשם ויתר על הגשת הודעתו במשטרה באמצעות גובה ההודעה והסכים כי לרכבו של המעורב בתאונה, מר מזרחי, נגרם נזק אם כי הנאשם חולק על גובה נזק זה (ר' ע' 9 ש' 27). במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם לעצמו.

3.עד תביעה מס' 1 אלון נתן היה עד לתאונה במסגרתה "רכב גרר ( רכבו של הנאשם –ד.ס.) ניסה להיכנס לנתיב השמאלי, היה פקק תנועה וכנראה שהיה חיכוך בין הרכבים". עוד אמר העד כי "הגרר היה מימין לרכב הפרטי וכנראה שהגרר רצה להיכנס לאיילון ואז הוא נכנס. הגרר התקדם קדימה וכנראה שהרכב השני קצת חסם את הגרר וכתוצאה מהתמרון של הגרר הרכב נפגע" ( ע' 4 ש' 16 ו19-21). העד העיד כי לא ראה את הפגיעה ברכב הנאשם. המעורב, מר יוסף מזרחי, העיד דברים דומים בנוגע להתרחשות התאונה. לדבריו נסע בכביש פקוק מכיוון צומת חולון לכיוון נתיבי אילון כאשר רכב הנאשם "היה רכב גרר עקף אותי מצד ימין בשוליים, אחרי הקו הצהוב של השוליים וחזר לכביש ופגע עם החלק האחורי שלו הקדמי ימני של הרכב שלי במראה, בכנף ובטמבון והמשיך בנסיעתו" (ע' 9 ש' 13-16).

4.גרסת הנאשם הייתה כי רכב המעורב פגע בו מאחור. לדבריו, הוא אינו יודע כיצד קרה הדבר אלא יש ביכולתו להעריך כיצד קרה הדבר. כך טען הנאשם בישיבת ההקראה "אציין כי לא ראיתי בדיוק כיצד אירעה התאונה, כל מה שאני אומר לעניין זה הערכה שלי" ( ע' 2 ש' 14-15). בהודעה במשטרה טען הנאשם כי התאונה אירעה "כנראה שהוא (המעורב – ד.ס.) ניסה להשתלב וסטה ימינה כתוצאה מאילוצי תנועה ואז הוא פגע בי" (ש' 12-13 בת/1; ההדגשות מכאן והלאה אינן במקור). בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי "אני מעריך שהעד נלחץ על ידי התנועה משמאלו והוא סטה ודפק לי את הפינה. זו הערכה שלי." (ע' 11 ש' 15).

5.בעניין העבירה של אי מסירת פרטים לא היה בכוחו של העד מר אלון נתן לשפוך אור על הסוגיה. המעורב מר מזרחי טען בעדותו כי לאחר הפגיעה ברכבו הוא עצר את הרכב ורדף רגלית אחר רכב הנאשם על מנת לקבל את פרטיו. לדבריו, הנאשם לא פתח את חלון הרכב ואמר לו לקחת את מס' הרכב. המעורב טוען כי המשיך בנסיעה אחרי הנאשם לכיוון שכונת התקווה שם מצא את רכב הנאשם עומד ואת הנאשם ברכב, משוחח בטלפון ומסרב לענות לו (ע' 9 ש' 16-18). עוד טען המעורב – בחקירה נגדית – כי גם בהגיעו לרכב הנאשם שהיה בשכונת התקווה סירב הנאשם לפתוח את חלון הרכב על מנת למסור פרטים (ע' 10 ש' 10-11). המעורב העיד כי מסר במשטרה את מס' הטלפון של הנאשם אם כי לא הנאשם הוא שמסר פרט זה אלא המעורב העתיק את המספר שהיה מוצג על גבי רכבו של הנאשם (ע' 10 ש' 20-21).

6.הנאשם, בהתייחסו לעניין מסירת הפרטים, טען בעדותו כי לאחר שעבר 40-50 מ' עם רכבו ממקום התאונה, ראה את המעורב רץ לעברו ודפק על חלון רכבו בצורה מאיימת. לטענתו "אמרתי לו שאני עוצר מאחורי הצומת סע ודבר איתי שם וזה מה שקרה". לדברי הנאשם, המעורב הגיע למקום בו עצר רכבו של הנאשם והנאשם שוחח אתו כשחלון הרכב פתוח. עם זאת, ביחס למידע שאותו נידב הנאשם למעורב באותו רגע אמר הנאשם "אמרתי לו שירשום את מס' הטלפון ונדבר אח"כ. עד לכאן האירוע מסתיים" ( ע' 11 ש' 1). הנאשם טען כי "אמרתי לו שיתקשר אלי ונדבר אחרי זה ואתן לו את כל הפרטים כעת אין לי זמן. אמר לי בסדר" (ע' 11 ש' 3-4). בחקירה נגדית אישר הנאשם כי הרכב לא היה בבעלותו במועד התאונה אלא בבעלות אדם אחר ("אז הוא היה שייך לאלי נועם" ע' 11 ש' 34-35). הנאשם טען כי "הבעלים הוא לא רלבנטי אני חושב" (ע' 11 ש' 37).

דיון והכרעה

7.לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו הוכחה במידת ההוכחה הנדרשת בפלילים. ואלה טעמיי ההכרעה.

8.אפתח באירוע התאונה. כאמור, גרסתו של המעורב הייתה כי רכב הנאשם הגיע משול ימין של הדרך וניסה להשתלב בנתיב וכתוצאה מכך פגע ברכבו. גרסה זו מקבלת חיזוק מעדותו של מר אלון נתן שהינו עד ניטרלי אשר העיד על אופן התרחשות דומה של התאונה. הן גרסתו של המעורב והן גרסתו של העד הנייטרלי מר אלון נתן לא נסתרו בחקירה נגדית. יתר על כן, לנאשם עצמו אין למעשה כל גרסה עובדתית ברורה בנוגע לאופן קרות התאונה . כפי שציין הנאשם בעדותו בבית המשפט כל טענותיו בעניין אופן התרחשות התאונה אינן אלא הערכות. בשים לב לכך שגרסת המעורב בנוגע לקרות התאונה קיבלה חיזוק משמעותי בגרסתו של העד הניטרלי מר אלון נתן ובשים לב לכך שגרסאות אלה לא נסתרו כלל בחקירה נגדית ומנגד לא עלה בידי הנאשם להציג כל גרסה עובדתית בנוגע לאופן קרות התאונה, אני סבור כי הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי רכב הנאשם ניסה להשתלב בנתיב נסיעתו של המעורב וכתוצאה מתמרון זה פגע רכב הנאשם ברכב המעורב וגרם לו נזק. משכך, אני סבור כי יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21ג לתקנות בקשר עם תקנה 21 (ב)(2).

9.תקנה 145 לתקנות קובעת: "(א) נוהג רכב המעורב בתאונה או בפגיעה ברכב אחר .. ונגרם נזק לרכב האחר, ימסור בו במקום לנוהג הרכב האחר ... את שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שבו הוא נוהג ושם בעליו ומענו וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת...". תקנה 145 (ב) קובעת כי אם כלי הרכב המעורבים בתאונה גורמים להפרעה "יפנו נוהגיהם את הכביש לתנועה חופשית ומיד לאחר מכן ימלאו אחר האמור בתקנת משנה (א)" כבר מעיון בלשון התקנות ומסקירת גרסאות העדים דלעיל עולה בבירור כי הנאשם – כמי שהיה מעורב בפגיעה ברכב המעורב וגרם לו נזק – לא מילא אחר חובותיו כמפורט בתקנה 145 לתקנות וזאת בשני היבטים: ראשית, גם אם נניח לטובת הנאשם כי מסר למעורב את מספר הטלפון – ולא המעורב הוא שנאלץ להעתיקו מן הרכב בו נהג הנאשם כפי שטען המעורב – עדיין אין חולק כי הנאשם לא מסר בשום שלב של המפגש בינו לבין המעורב את מענו, את מס' רישיון הנהיגה שלו, את פרטי בעל הרכב ואת מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת כפי שנדרש לעשות בדין. שנית, מלשון תקנה 145 ברור כי מסירת הפרטים צריכה להיות מידית ומאפשרת דחייה בעניין זה רק מקום בו כלי הרכב מפריעים או עשויים להפריע לתנועה שאז על הנהגים לפנות את הדרך "ומיד לאחר מכן" עליהם למסור את הפרטים. הנאשם – גם לגרסתו ובוודאי שלגרסת המעורב – לא מסר את מלוא הפרטים דלעיל באופן מידי או סמוך לאחר מכן , כאשר העמיד את רכבו במקום שלא יהווה הפרעה לתנועה. ההצדקות שמצא הנאשם לעניין זה אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת. כך, טענת הנאשם לפיה חשש מהתנהגותו של המעורב כלפיו תמוהה שכן אם נכונה טענת הנאשם כי מסר למעורב את מספר הטלפון שלו – מדוע לא מסר בדרך זו גם את יתר הפרטים אותם נדרש למסור על פי תקנה 145? הנאשם לא סיפק תשובה לתהייה זו. ההצדקה השנייה שהעלה הנאשם היא כי לא היה לו זמן למסירת פרטים ("אמרתי לו שיתקשר אלי ונדבר אחרי זה ואתן לו את כל הפרטים כעת אין לי זמן. .." (ע' 11 ש' 3-4). הנאשם לא הבהיר בעדותו מדוע לא מצא זמן באותם רגעים למסור את כל הפרטים הנדרשים. למקרא תקנה 145 לתקנות ברור, כי תהליך מסירת הפרטים אינו אמור להימשך יותר ממספר דקות ואין מדובר בגזירה שציבור הנהגים אינו יכול לעמוד בה. כך או כך, הדין מצפה כי מי שהיה מעורב בתאונה יפנה מזמנו – גם אם יש לו עיסוקים חשובים אחרים באותם רגעים - על מנת למסור באופן מידי ככל האפשר את פרטיו לצד שכנגד ובכך לחסוך את "הטרטור" הכרוך באיתור פרטים אלה וחילוצם מן המעורב בתאונה.

10.סיכומם של דברים: הוכח במידת ההוכחה הנדרשת בפלילים כי הנאשם הוא שגרם בנהיגתו חסרת הזהירות לתאונה בה נפגע רכבו של המעורב. כמו כן, וכפי שפורט לעיל, לא מילא הנאשם את חובותיו הן בכך שלא מסר את מלוא הפרטים הנדרשים לפי תקנה 145 לתקנות לידי המעורב והן בכך שלא עשה כן מיד לאחר התאונה או מיד לאחר פינוי ציר התנועה. נוכח כל האמור מצאתי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.