מדינת ישראל נ' ארביב

זוהי החלטה במשפט זוטא . 

משפט הזוטא התקיים לנוכח טענת ההגנה בתיק זה על כי (כלשון ההגנה) "אמרות חוץ" של הנאשם נגבו ממנו שלא " בצורה חופשית ומרצון".

לציין אגב כי הסניגור כיוון ל"אמרות חוץ" (כך בלשונו) ואולם משפט זוטא נדרש הרי ל"הודיית חוץ" – האם ניתנה היא חופשית ומרצון או שמא לאו.

ובמילים אחרות : התבקש לטעמי מעט יותר מיקוד מאת ההגנה על כי לשיטתה יש באמרות החוץ גם תוכן של הודיה (דבר אשר ממילא הוא גם תלוי ניתוח פרשנות השמורה לבירור בהליך הוכחות בתיק עצמו).

ולגוף הענין וטרם ההחלטה עצמה במשפט הזוטא יובהר אך הרקע :

מדובר בנאשם העומד לדין בעקבות אירוע תאונתי אשר לגביו נטען בכתב האישום בתיק זה כי הנאשם נהג אותה עת בהיותו שיכור ( אלכוהול + קוקאין + קנביס ) איבד אגב כך עפ"י הנטען שליטה במכונית אשר בה נהג ולאחר פגיעה נטענת תחילה בנסיעה לאחור עם מכוניתו במטף לכיבוי אש בתוך מתחם של תחנת דלק, המשיך הוא עפ"י הטענה בנסיעה והגיע לצומת אשר בו ביצע הנאשם פניה עם מכוניתו וסטה אגב כך ימינה ופגע עם מכוניתו , עפ"י הטענה, בעמוד חשמל שעל מדרכה.

נטען עוד בכתב האישום כי התנהגותו של הנאשם היתה רדומה ובהמשך לכך פרועה במובן זה שעפ"י הטענה הוא השתולל, דחף שוטרים, קילל בגסות והתנדנד בעמידה.

כמו כן נטען בכתב האישום כי בעת הנהיגה הנ"ל גם רישיון הרכב בו נהג לא היה בתוקף.

העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום בעקבות כל אלה הן נהיגה בקלות ראש, נהיגה בהיותו שיכור ונהיגה ללא רישיון רכב בתוקף.

עוד לצרכי הבנת הקורא את הרקע ייאמר כי בתשובה לכתב האישום כפר הנאשם, באמצעות בא-כוחו, בכל המיוחס לו, לרבות בנהיגה. (ציטוט : "כופרים בנהיגה", "לא נהג"). (אגב - הכפירה הנ"ל בנהיגה לא מנעה, בכל הכבוד , מההגנה להדגיש בסיכומיה במשפט הזוטא כי (ציטוט): "הנאשם קיבל את ההגה לפנים ולצוואר " (סעיף 38 לסיכומים) וכי (ציטוט): "אין מחלוקת כי הנאשם עבר תאונת דרכים" (סעיף 33 לסיכומים).

מובן עם זאת כי דברים אחרונים אלה דינם להיבחן כדבעי במסגרת דיון ההוכחות הקבוע בתיק העיקרי.

עוד לצרכי הבנת הקורא את הרקע ייאמר כי כעולה מסיכומי ההגנה במשפט הזוטא ניכר כי מגמת ההגנה בהליך משפט הזוטא היא כי לשיטתה נמנעה מהנאשם זכות היוועצות עם עורך דין וכי ענין זה גרם לשיטת ההגנה לנאשם שלא לומר לחוקר כי בין מועד קרות התאונה לבין מועד הגעת האמבולנס בחר שם הנאשם בעיתוי זה (ציטוט): "לעשן ג'וינט ולצרוך אלכוהול".

ובמילים אחרות וככל שאינני טועה בהבנת העניין, ניכר שמגמת ההגנה, כטענת הגנה, היא שככל שיוכח בבוא היום שאכן נמצאו בגופו של הנאשם אלכוהול ותוצרי קוקאין וקנאביס , הרי שלטענת ההגנה האלכוהול והקנאביס הוכנסו לגופו על ידו לאחר האירוע התאונתי (אירוע שבו אגב כלל לא נהג בו עפ"י תשובת ההגנה לכתב האישום) , וכי את המידע הזה הנאשם לא סיפק בחקירתו מן הטעם שנפגעו זכויותיו בחקירתו לשיטתו.

עד כאן אם כך הרקע לדברים .

וכעת לגוף הענין אשר במשפט הזוטא :