נ"ב 10514-11-14 מדינת ישראל נ' כהן

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ובקלות ראש. על פי האמור בכתב האישום נהג הנאשם במונית ביום 29.11.14 ברחוב הכלנית אור יהודה ממזרח למערב ופנה ימינה לעבר רחוב העצמאות שם נסע צפונה עד בית מס' 82. אותה שעה חנו בימין הדרך שני כלי רכב. הנאשם סטה ימינה מכיוון נסיעתו ופגע בכלי הרכב האמורים וגרם להם נזקים. הנאשם נהג כאמור בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים. בבדיקת נשיפה התגלה בגופו ריכוז אלכוהול של 815 מק"ג לליטר אוויר נשוף.

2.הנאשם כפר במיוחס לו. הוא הודה בנהיגה כאמור, במקום, בזמן ובכיווני הנסיעה. הוא גם הודה בפגיעה ברכבים שחנו בצד הדרך אך טען כי הדבר נגרם כתוצאה מכך שבשל רצון להימנע מפגיעה מחתול שעבר בדרכו, הוא הסיט את הגה המונית ועלה על המדרכה. כתוצאה מכך נשבר הגה המונית והמונית החלה לנוע ללא שליטה וכך נפגעו כלי הרכב האמורים. לעניין השכרות לא כפר הנאשם בהיותו שיכור כאמור אלא טען כי שתה אלכוהול לאחר התאונה.

3.במסגרת פרשת התביעה העידו בעלי רכבי הרכב החונים, הגב' רלי קצב ומר יוסף מוטאי. כן העידו השוטרים שהגיעו לזירת האירוע ולקחו איתם את הנאשם לבדיקות לאיתור שכרות, מר איגור טקץ וגב' ורד אבידן. כמו כן העיד בוחן התנועה מר ירון אמסלם שטיפל באירוע וגבה את הודעת האזהרה באזהרה ( להלן: ההודעה). יצוין כי ההגנה ויתרה על חקירתו הנגדית של מר שוקרון שערך לנאשם את בדיקת המאפיינים ואת בדיקת הנשיפה והמסמכים שערך עד זה הוגשו בהסכמה שלא באמצעות עורכם.

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם.

דיון והכרעה

4.נוכח כפירת הנאשם עולות שתי שאלות מרכזיות: האחת, האם יש לקבל את הסברו של הנאשם לפיה פגיעת המונית בכלי הרכב החונים נגרמה עקב כשל במערכת ההיגוי של המונית? אדגיש כי הנאשם לא חלק על כך שמוניתו אכן פגעה ברכבים האמורים אלא שהוא סיפק לכך הסבר ( כשל בהיגוי). היה ויתברר כי יש לדחות הסבר זה כי אז יחול "כלל הדרך" לפיו אין זה דרכם של כלי רכב לסטות ממסלול נסיעתם ללא סיבה ואי מתן הסבר לסטייה יש בו כדי לקבוע כי הנאשם התרשל באופן נהיגתו ( לכלל הדרך ראו : רע"פ 4581/14 סיסו נ' מדינת ישראל ( מיום 9.7.14)). השאלה האחרת היא האם הנאשם הקדים שתייה לנהיגה ולתאונה או שמא שתה אלכוהול לאחר התאונה, כפי שהוא טוען בהליך זה.

א.כשל בהיגוי

5.לאחר שמיעת העדויות בתיק ועיון במסמכים שהוגשו לי אני קובע ללא היסוס כי התאונות במסגרתן פגעה המונית הנהוגה בידי הנאשם ברכבים שחנו בצד הדרך נגרמה עקב רשלנות הנאשם ולא עקב כשל במערכת ההיגוי של המונית. אלה הטעמים למסקנה זו:

5.1מספר שעות לאחר התאונה נחקר הנאשם באזהרה על ידי הבוחן מר ירון אמסלם. מן ההודעה שנגבתה עולות סתירות פנימיות מהותיות בנוגע לנסיבות התאונה. מכל מקום אין בגרסאות השונות שהעלה הנאשם ביחס לנסיבות קרות התאונה ולו רמז לטענה לפיה כשל במערכת ההיגוי הוא שגרם למונית לסטות ולפגוע בכלי רכב . אדרבא, מן ההודעה עולה כי הנאשם שלל לחלוטין תרחיש כזה בטענה כי עובר לתאונה הייתה מערכת ההיגוי תקינה.

בש' 11 להודעה אומר הנאשם כי בהיותו בכיכר פגעו בו (" חזרתי למונית בכוונה לחזור לביתי בקריית אונו במעגל התנועה פגעו בי ופתאום הגיעו כל האנשים שמסביבי והחליטו שאני פגעתי ואז באה המשטרה.." ; ההדגשות אינן במקור). הנאשם גם טען כי אינו יודע מי פגע בו והיכן פגעו בו (" מי פגע בך? לא יודע. אוטו מאחורה או מקדימה, אני יודע מי (ש' 21-22 להודעה). מספר שורות לאחר מכן אומר הנאשם באותה הודעה כי הוא שפגע בכלי רכב ובניגוד לאמור קודם לפיו אינו יודע היכן נפגע ( או פגע) הוא מציין מיקום מדויק של הפגיעה (" אני לא שמתי לב בכמה כלי רכב פגעתי בדיוק אבל הרגשתי שפגעתי במשהו.." ש' 40-43 להודעה וכן " עם איזה חלק של המונית פגעת ברכבים. ת. הפגיעה ברכב שלי מצד ימין מקדימה " (ש' 40-43 להודעה). מעבר לסתירות הברורות בגרסאות הנאשם בנוגע לקרות התאונה חשוב להדגיש כי באף לא אחת מהן טוען הנאשם כי התאונות נגרמו כתוצאה מכשל במערכת ההיגוי. באף לא אחת מן הגרסאות דלעיל טוען הנאשם כי נאלץ לסטות עם רכבו על מנת להימנע מפגיעה בחתול שעבר במקום. גרסה זו, אותה העלה הנאשם לראשונה במשפטו, היא גרסה כבושה שמשקלה אפסי שכן לא ניתן כל הסבר סביר לכבישתה.

5.2יתרה מזו, בהודעה שולל הנאשם במפורש את האפשרות כי כשל במערכת ההיגוי הוא שגרם לתאונה שכן הוא נשאל " האם המונית שלך הייתה תקינה מבחינה מכאנית לפני התאונה הגה בלמים וצמיגים? כן" (ש' 15-16 להודעה). אם נותר ספק קל בקלים בעניין הרי שהנאשם במו פיו בא ומתיר ספק זה שכן הנאשם נשאל בחקירתו לגבי סיבת התאונה ועל כך הוא משיב : ש. מדוע התרחשה התאונה לדעתך. ת. או מעייפות כי אני עייף מהעבודה או מחוסר תשומת לב" ( ש' 75-76).

5.3.העולה מן האמור עד כה הוא כי בהודעה במשטרה אין הנאשם מוסר כל גרסה הדומה ולו בריחוק לגרסה אותה מסר במשפט בנוגע לסיבות התאונה. הנאשם אישר כי עובר לתאונה הייתה מערכת ההיגוי במונית תקינה והסביר את קרות התאונה בעייפות או חוסר תשומת לב. אין כל הסבר – וודאי לא הסבר סביר – לכך שהנאשם כבש בליבו פרטים כה רבים ביחס לנסיבות קרות התאונה ומצא להעלותם לראשונה רק במשפט. במצב דברים זה סבורני כי נכון יהיה לקבוע כי יש לתת משקל אפסי לגרסתו במשפט ביחס לסיבת התאונה הנטענת על ידי הנאשם.

5.4הבוחן מר ירון אמסלם ציין כי לא בדק את מערכות המונית אלא ערך בדיקה חיצונית בלבד ובבדיקה זו הרכב נמצא תקין. במצב זה עולה השאלה האם יש לפנינו מחדל העשוי לתרום להגנת הנאשם. התשובה לשאלה זו לדעתי היא בשלילה. בהודעה מסר הנאשם גרסה לפיה התאונה נגרמה מעייפות או חוסר תשומת לב ולא מכשל במערכת ההיגוי. הנאשם גם אישר כי מערכת ההיגוי הייתה תקינה עובר לתאונה. נזכיר כי זולת הנאשם אין איש היכול להעיד על גורמי התאונה. לכן, הגם שנכון היה לבחון גם כיוון כזה בחקירה, הרי שנוכח גרסת הנאשם ששללה במפורש אפשרות לקיומו של כשל מכני ברכב, אינני סבור כי יש במחדל זה כדי להביא לקיפוח הגנת הנאשם. אוסיף ואומר כי גם אילו הייתה מערכת ההיגוי נבדקת לאחר התאונה והיה נמצא בה כשל, אין משמעות הדבר בהכרח כי כשל כזה היה קיים גם לפני קרות התאונה או כי כשל זה מהווה הסיבה לתאונה. על כן, הגם שגרסתה של עדת התביעה רלי קצב בעניין היות ההגה של המונית שבור תומכת בטענת הנאשם במשפט לפיה ההגה נשבר, העובדה כי העדה ראתה זאת לאחר התאונה ולא קודם לכן, אינה מחזקת את גרסת הנאשם לפיה זה – ולא שום גורם אחר – היה הגורם לתאונה. אוסיף ואומר כי לטענת הנאשם המונית לא תוקנה עד היום. על כן, ככל שהנאשם סבר כי הכשל בהיגוי הוא הסיבה לקרות התאונה הרי שאיש לא מנע ממנו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו שתפרט את מהות הכשל ותראה כי כשל זה היווה הגורם לתאונה. הנאשם לא עשה כן.

נראה כי ביחס לסיבת התאונה חיים אנו מפיו הנאשם. משדחיתי את הסברי הנאשם בנוגע לקרות התאונה שב למקומו "כלל הדרך" לפיו מכיוון שאין דרכה של מכונית לסטות מנתיבה ולפגוע בכלי רכב חונים הרי שהנטל להראות כי לא התרשל עובר אל כתפי הנאשם. הנאשם, כפי שהראיתי דבק בגרסה שאינני יכול לקבלה ומשלא עמד הנאשם בנטל הרובץ לפתחו ולא מסר הסבר מניח את הדעת לסטיית המונית ולפגיעה בכלי הרכב אין מנוס מן הקביעה כי הנאשם נהג באופן רשלני את המונית בעת שפגע במכוניות שחנו בצד הדרך.