מתתיהו נ' לב הכהן ואח'

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"א 9500-09 מיום 20.12.12 (להלן: הבקשה ). בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי על המבקש, בין היתר, לסלק יד מתוספת בנייה שהוקמה ללא היתר, שלא כדין, וללא הסכמת המשיבים, וכן לשאת בתשלום דמי שימוש ראויים ועגמת נפש בגין השימוש בתוספת זו.

טענות הצדדים:

המבקש טוען כי עקב מצבו הכלכלי והמשפחתי הקשה, לא עלה בידו לממן ייצוג עורך דין עד למועד הגשת בקשה זו. בא כוחו של המבקש טען כי החומר שנדון בפני הערכאה קמא רב, ומשכך יש ליתן לו הארכת מועד שתאפשר לו ללמוד את התיק ולהגיש ערעור כראוי. עוד נטען כי החלטת בית המשפט קמא חמורה ולמבקש טענות כבדות משקל נגדה.

המשיבים טוענים מנגד כי יש לדחות את הבקשה שכן זו הוגשה ללא תצהיר, ללא ציון של המועד בו התקבל פסק הדין אצל בא כוחו של המבקש ואף ללא תחימת פרק הזמן הנדרש להגשת הערעור. לטענתם, אין בהשתהות המבקש להעביר את כתבי בית הדין לבא כוחו להוות טעם להיענות לבקשה. עוד הוסיפו המשיבים כי בניגוד לטענת המבקש, פסק דינו של בית המשפט קמא אינו מחמיר, כי אם פסק דין מאוזן, וההחלטה על הגשת ערעור על אתר, בד בבד עם קבלת החומר המשפטי אצל בא כוחו של המבקש, היא החלטה תמוהה. לבסוף טוענים המשיבים כי מאחר ותגובתם ניתנה כ-14 יום לאחר הגשת הבקשה להארכת מועד, וכל עת זו לא הוגש הערעור, הרי שיש לדחות את הבקשה.

לאחר הגשת תגובת המשיבים, הוגשה תגובה מטעם המבקש, ולא על ידי בא כוחו, שכותרתה "בקשה להארכת זמן להגשת תגובת המבקש לתגובת המשיבים". בהחלטתי מיום 20.02.12 הוריתי לבא כוח המבקש להגיש תשובה נתמכת בתצהיר בה יצוין מתי נמסר לו, או למרשו, פסק הדין, ובמסגרת תשובתו להפנות את בית המשפט לטעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד המבוקשת, ככל שקיים איחור בהגשת הערעור.

בעקבות החלטתי, הוגשה תגובת בא כוחו של המבקש ובה נטען כי ביום 30.01.13, הגיע המבקש למשרדו של בא כוחו עם המסמכים הרלוונטיים, וכי פסק הדין הומצא למרשו ביום 23-24 בחודש דצמבר. בא כוח המבקש טען כי מרשו לא ישן על זכויותיו, ונפגש עם מספר עורכי דין במשך התקופה שחלפה ממתן פסק הדין אולם ידו לא הייתה משגת לשלם את שכר הטרחה וכי בסופו של יום הבקשה הוגשה במסגרת הזמן המותר להליך. עוד הוסיף בא כוח המבקש, כי גם לאחר הגשת הבקשה דנן, בשלבי ההתייעצות להכנת הערעור, נפלה מחלוקת כספית בינו לבין מרשו, וכי זה המליץ למרשו לפנות בבקשת סיוע לסנגוריה הציבורית. בא כוח המבקש טען שוב כי מצבו הכלכלי של מרשו קשה והדבר אף משתקף בהחלטת בית המשפט קמא לעכב את ביצוע פסק הדין. לבסוף ביקש בא כוחו של המבקש כי בית המשפט יורה על ארכה בת 30 יום, לפחות, לגיבוש כתב הערעור.

דיון והכרעה

הכלל הוא כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין, כך גם לגבי מועד להגשת ערעור שנקבע בחיקוק. עם זאת, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), קובעת כי לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת מועד שנקבע בחיקוק, אולם על-מנת לעשות כן יש להצביע על טעם מיוחד שבגינו תינתן הארכת המועד.

כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, הנטל להוכיח "טעם מיוחד" בגינו יש להעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מוטל על המבקש, וקיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה כאשר על מכלול השיקולים שיש לבחון בהקשר זה נמנים, בין היתר, משך האיחור, מהות הטעם לאיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על פסק הדין וסיכוייו הלכאוריים של ההליך. (ראה בעניין זה ע"א 7372/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ' חברת חלקה 18 בגוש 6365 בע"מ ואח', דינים עליון 2013 (24) 380) וההפניות שם.)

הדרישה לקיומו של טעם מיוחד נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש ההארכה, למצות את זכותו להשיג על פסק הדין, וכן להימנע מתוצאה נוקשה של הקפדה נוקשה יתר על המידה בהפעלת סדרי הדין, לבין האינטרס של בעל הדין שכנגד, ושל הציבור בכללותו, לודאות, יציבות וסופיות ההליך. (ראה בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני, דינים עליון 2010 (69) 1478)

השאלה בעניננו היא : האם המבקש הצליח להרים את הנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה בעניינו. לאחר ששקלתי היטב בדבר, תוך בחינת מכלול הנסיבות, החלטתי כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל בחלקה תוך חיוב המבקש בהוצאות.

אין מחלוקת בענייננו כי הבקשה להארכת מועד דנן הוגשה טרם חלף המועד להגשת ערעור. בהקשר זה נקבע בפסיקה כי אין בעובדה זו לבדה להוות "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, אולם הדבר יכול לעלות לכדי טעם מיוחד כאשר לכך מצטרפים טעמים נוספים.( ראה בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דוד וענונו דינים עליון 2000 (3) 472 (להלן: עניין אררט)).

בענייננו, מוצא אני כי גם בבחינת השיקול בדבר מידת ההסתמכות של המשיבים על האיחור, נוטה הכף לטובת המבקש, שהרי מאחר והאחרון הגיש את בקשתו במסגרת הזמן המותר להגשת ערעור לא יכלו המשיבים לפתח ציפייה כי ההליך המשפטי "סגור וחתום", וכי לא ניתן עוד לתקוף אותו. (ראה עניין אררט).

אוסיף, שהמבקש כאן לא הפגין זלזול בסדרי הדין, ונקט במאמצים להגשת הערעור במסגרת הזמן הקבוע בחוק.

 לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את העובדה כי הבקשה הוגשה טרם חלוף הזמן להגשת ערעור, וכי המשיבים לא הצביעו על פגיעה ממשית באינטרס ההסתמכות נוכח זאת; שקלתי את סיבת-האיחור; וכן התחשבתי בכך שמדובר בהליך של ערעור בזכות (ואיני רואה לנכון להביע בשלב מקדמי זה עמדה באשר לסיכויי הערעור) – נחה דעתי כי האיזון הראוי מצוי במתן הארכה המבוקשת תוך חיוב בהוצאות. עם זאת, ומאחר שחלף זמן רב מיום המצאת פסק דינו של בית המשפט קמא לידי המבקש, מצאתי לנכון להורות על הארכת מועד בת 14 ימים בלבד.

אשר על כן, מורה אני על הגשת הערעור בתוך 14 יום. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בגין הבקשה שלפניי בסך של 1000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשע"ג, 04 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: