מתן צו לצד ג' בהתאם לדוח מעסיקים לבחינת תשלומים בהתאם להסכם קיבוצי.

בפני בקשה " למתן צו למסירת פרטים ומידע המופנה לצד ג'" המבוססת על " דו"ח מעסיקים", שהועבר לעיונו של ב"כ הזוכה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

במסגרת הבקשה צויין, כי צורף צו פורמאלי לחתימה, אך צו זה לא נמצא.

ב"כ הזוכה עותר בבקשה להורות לצד ג', שהיה ו/או הינו מעסיקו/ה של החייב/ת, בתקופה המצוינת בבקשה, למסור פרטים מהם יכול ב"כ הזוכה ללמוד האם אכן בוצעו תשלומים, בהתאם לצו הרחבה לביטוח פנסיוני במשק, המגדיר חובתם של מעסיקים לבצע הפרשות סוציאליות לקרנות פנסיה.

לטענת החייב, בשלב זה אין בידיעתו האם צד ג' ביצע חובתו על פי דין, שכן ככל שימצא כי תשלומים אלו בוצעו בעבור החייב/ת, יעתור בבקשה לקבלת פרטי המוסד, אליו הופרשו הכספים על מנת להטיל עיקול אצלו.

ככל ולא ימצא כי פעל צד ג', על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, ישקול עתירה למנותו ככונס נכסים, לשם מימוש זכותו של החייב מול צד ג'.

ב"כ הזוכה מבסס בקשתו על הקבוע בסעיף 67 לחוק ההוצאה לפועל, כאשר לדבריו לא יכולה להיות מחלוקת, כי "כספים, אשר הופרשו בעבר ומוחזקים עבור החייב אצל צד ג' - הם זכות כספית ברת עיקול - ואין ולא יכולה להיות מחלוקת - כי כספים, אשר היה על צד ג' להפריש בעבר עבור החייב ולא הופרשו בפועל - הם 'זכות' של החייב - שאותם ניתן לממש במסגרת הליך משפטי מתאים - היינו מינוי כונס נכסים לענין זה".

אף אם נניח כי אכן המעסיק/צד ג', כטענת ב"כ הזוכה, פעל כדין והפריש הכספים כחובתו על פי אותו הסכם נטען, נמצא כי הכספים מצויים אצל צדדי ד' אחרים, אצלם ניתן, אם בכלל, להטיל עיקול בתיק ההוצל"פ.

עיקול כאמור, ניתן לבצעו אף ללא צורך בקבלת מסמכים מאת צד ג', שכן חקירה פשוטה בהתאם לסעיפים 7 א' (א) (2), 7 ב' (א2) ו- 7 ב' (א3) לחוק ההוצאה לפועל וקבלת מידע המנוי כמפורט בתוספת השניה לחוק (ראה סעיפים 17, 18, 19 לתוספת), כך שמתן צו לצדדי ד' לשם בחינת קיומם של קופות גמל, קופות פנסיה וכד', אינה הדרך הנכונה על פי הדין ואף יש לראותה בדרך מסורבלת ושאינה מידתית.

אם כן, נותר לבחון האם הענקת הצו, במסגרתו יחויב צד ג' להמציא מסמכים, יוביל, כפי טענת ב"כ הזוכה, לאפשרות מימוש נכסים של החייב/ת, המצויים אצל צד ג'.

ובמה דברים אמורים?

לטענת ב"כ הזוכה, ככל וימצא כי צד ג' הפר את הוראות ההסכם הקיבוצי, יש לראותו כמחזיק " בנכס" של החייב ובהתאם יוכל ב"כ הזוכה לעתור למינויו למימוש אותו " נכס", שכן ה" נכס" המוחזק, לדידו של ב"כ הזוכה, הינה זכות של החייב/ת, אותה ניתן לממש.

ראשית אעיר, כי הגם ימצא כי אכן צד ג' פעל בניגוד להוראות ההסכם ולא ביצע הפרשת כספים בעבור החייב לקופות, כנדרש לטענת ב"כ הזוכה, ימצא ברשות החייב למצער, הזכות לתבוע את צד ג' בגין אותה הפרת ההסכם וזאת בפני הערכאות המתאימות והמוסמכות לכך.

אי קיום חובה על פי דין, אינה יוצרת באופן אוטומטי מנגד קיומה של זכות מוכחת לטובת הצד השני, הטוען לזכות - זכות אשר ניתנת, לגרסת ב"כ הזוכה, למימוש מיידי.

הליך כינוס נכסים, אותו ניתן לנקוט במסגרת תיק הוצל"פ, מבוצע על פי הכללים והדין אשר נבחנים אף במסגרת בתי המשפט בהליך מינוי כונס נכסים.

בספרו של כב' השופט בר אופיר, הליכים והלכות, חלק שני, מהדורה שביעית, עמוד 908 נכתב בענין זה, כי:

"ניתן למנות כונס נכסים גם על זכות קיימת או זכות עתידה... מכיוון שזכויות מסוג זה באות בגדרה של הגדרת 'נכס' בסעיף 1 לחוק. המונח 'זכות עתידה', פירושה זכות שגיבושה בעתיד הוא וודאי בין בתאריך קבוע ובין בקרות אירוע שהתרחשותו נעלה מספק, כמו הזכות לקבל שכר דירה שפירעונו בעתיד, במסגרת חוזה שכירות... או כל חוב במסגרת חוזה קיים שזמן פירעונו עדיין לא הגיע. אם הזכות עדיין לא נולדה, או עדיין לא גובשה או אם איננה קיימת כלל, אין זו זכות שניתן למנות עליה כונס נכסים, אלא ציפיה בלבד שעדיין לא הבשילה לכלל זכות.  חוב או זכות שבידי אדם אחר ואשר זמן פירעונם עדיין לא הגיע, פירושם רק חוב או זכות שעילתם כבר באה לעולם... מה שאין כך לגבי זכויות או חובות, שעילתם תלויה בחוזה או בהתקשרות אחרת, אשר עדיין לא נעשו. התקווה או הציפיה שיווצר חוב בעתיד בעקבות חוזה שאולי יכרת אך עדיין לא נכרת, איננה בגדר זכות עתידית ועל זכויות מעין אלה, לא ניתן למנות כונס נכסים".

מכאן, כי כאמור, אף קיומה של טענה כלפי צד ג', כי לא הפריש כספים כדין לטובת החייב לצד ד', אשר טרם גובשה לכלל חבות של צד ג' כלפי החייב או לכלל זכות של החייב כלפי צד ג', אינה אלא בגדר ציפייה כי חבות כאמור תתגבש לאחר קיום הליך ראוי, מתאים בפני הערכאה המוסמכת, כאשר בסופו של ההליך, ככל שימצא הדין עם החייב/ת, יכול ותתגבש זכות/חובה, אותה ניתן יהא לעקל ובהמשך הדרך אף לממש.

הדעת אינה נותנת, כי הליך כאמור יתאפשר -  המדובר בחיפוש אחר עילות תביעה של החייב/ת כנגד צד ג' ומדוע, אם כן שלא יתאפשר הסעד כלפי צדדי ג' שהם חברות ביטוח בשל העדר תביעה של חייב/ת בגין רשלנות נזיקית, אירוע ביטוח וכיוצא בזה.