מתן נ' גולדברג

פסק דין

1.פסק דין בגין תביעה שטרית. לאור החלטת כב' השופט בן ציון ברגר בתיק תמ"ש 35350/97 מיום 27.12.11, כל שנותר לדון בו הוא סוגיית הזכות לקבלת הפרשי הצמדה וריבית וסוגיית ההוצאות.

2.ביום 2.2.14 הגיש התובע בקשה דחופה לקביעת מועד דיון בתיק, ולמתן הוראות לנתבע להמציא אישור כי מילא אחר החלטתו של כב' השופט בן ציון ברגר מיום 27.12.11 בתיק תמ"ש 35350/97, והיה ולא יומצא האישור הנדרש, ליתן פסק דין כנגד הנתבע תוך חיוב בהוצאות. בנוסף ביקש התובע להורות לנתבע להמציא דו"ח כונס מפורט לעניין תשלום הזכויות לנהנים בכלל ולתובע בפרט.

3.בהחלטתי מיום 10.2.14 קבעתי כי הנתבע יודיע לבית המשפט בצורה ברורה אם קיבל את סכום ההמחאה נשוא התיק דנן, וכי היה והנתבע קיבל את סכום ההמחאה, כל שנותר לדון בו הוא שאלת הזכות לקבלת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות. קבעתי כי הצדדים יטענו לעניין זה, התובע בתוך 15 יום והנתבע בתוך 15 יום לאחר מכן.

4.ביום 13.2.14 הנתבע הגיש תגובה מטעמו, ואילו התובע לא הגיש תגובה.

5.בתגובתו טען הנתבע כי סכום ההמחאה כולו, ע"ס 29,760 ₪, הופקד בקופת בית המשפט ביום 10.11.2009 והועברה לתובע על פי ההוראות. הנתבע צירף העתק הקבלה בגין הפקדת סכום זה, וכן העתק המחאה ע"ס 7,000 ₪ והעתק המכתב אשר הועבר לתובע עם ההמחאה.

הנתבע טען כי לא ברור על איזה הפרשי הצמדה וריבית והוצאות עסקינן במקום בו בעל דין פותח תיק הוצל"פ נגד כונס נכסים, ללא כל צידוק חוקי ובחוסר תום לב, כאשר כונס הנכסים פועל כפקיד בית משפט, על פי הוראותיו בלבד. לעניין ההוצאות, טען הנתבע כי יש לחייב את התובע בהוצאות עונשיות לדוגמא עקב התנהלותו השרלטנית, הן לעניין הפקדת השיק בעורמה, שעה שלא היה זכאי כלל לקבל השיק לאחר שהתגלה חוב הארנונה, וזאת עד להסדרתו ע"י הנתבע, והן לנוכח המטרד הנמשך לאחר שקיבל מבית המשפט את כל הכספים לסילוק מלא וסופי של תביעתו.

6.בהחלטת כב' השופט בן ציון ברגר מיום 27.12.11 בתיק תמ"ש 35350/97 נקבע כדלקמן:

"בקופת בית המשפט הופקד הסך של 29,760 ₪ במקום הסך של 38,716 שקיבל כל יורש ע"פ הודעת הכונס. כל יורש אף קיבל את הסך של 7,000 ₪ והיתרה בסך של 10,144 ₪ תשולם לו עם קבלת הפטור ממס שבח.

לכן, אני מורה למזכירות להעביר למבקש מר מתן מאיר (נפתלי) את הסך המופקד בקופת בית המשפט.

על כונס הנכסים לשלם למבקש תוך 10 ימים מהיום את ההפרש שבין 38,716 ₪ לבין הסכום שהופקד 29,760 ₪ וכן את הסך של 7,000 ₪. היתרה בסך 10,144 ₪ תשולם עם קבלת הפטור ממס שבח ולא יאוחר מ-30 יום מהיום."

7.עיון בבקשות התובע ותגובות הנתבע, הן בתיק דנן והן בתיק תמ"ש 35350/97, מלמד כי סכום ההמחאה, נשוא התיק דנן, אשר הופקד בקופת בית המשפט, הועבר לתובע כאמור בהחלטתו של כב' השופט בן ציון ברגר.

8.בהחלטת כב' השופט בן ציון ברגר מיום 19.1.12, נקבע כדלקמן:

"בהמשך להחלטתי המצ"ב ונוכח בקשת המזכירות הריני להבהיר כי הסך של 29,760 אשר הופקד בקופת ביהמ"ש צבר פירות וכיון עומד ע"ס 30,992 ₪. כספים אלה היו של המבקש מלכתחילה וכך גם הפירות אשר צמחו מכספים אלה. אין בעובדה כי הכספים צברו פירות כדי לשנות מהחלטתי ומהסכומים הנקובים בה. המזכירות תעביר מלוא הכספים המצויים בפקדון למבקש."

אשר על כן, איני רואה מקום לחייב הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית.

9.כל אחד מהצדדים ביקש לחייב את הצד האחר בהוצאות. מצאתי כי התביעה הוגשה כדין, הנתבע לא היה רשאי לבטל את השיק נשוא התביעה. לבד מן העניין כי ביטול שיק הוא אינו חוקי, הנתבע היה צריך לפנות בבקשה למתן הוראות לכב' השופט ברגר ולא לעשות דין לעצמו. על כן, אין לקבל טענות הנתבע כי התובע הפקיד השיק בעורמה שעה שלא היה זכאי לקבלו בגין חוב הארנונה.

10.מצאתי כי בקשת הנתבע לחייב את התובע בהוצאות היא בקשה עזת מצח אשר ראוי היה כי לא תישמע. החלטותיו של כב' השופט בן ציון ברגר בתיק תמ"ש 35350/97 מדברות בעד עצמן ביחס להתנהלות הנתבע, כפי שיפורט להלן.

בהחלטת כב' השופט בן ציון ברגר מיום 5.6.12 נקבע כדלקמן:

"עיון בתיק מלמד כי החלטותי הינן ברורות ונהירות וכלל לא מובנת הפרשנות אותה מבקש כונס הנכסים לייחס להחלטות. ביום 27.12.11 קבעתי באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי על המזכירות להעביר למבקש את הכספים המופקדים בקופת ביהמ"ש. בנוסף, על כונס הנכסים להעביר למבקש את ההפרש שבין 38,716 ₪ לסכום אשר הופקד בקופת ביהמ"ש ובנוסף סך של 7,000 ₪ וזאת בתוך 10 ימים. קבעתי כי היתרה בסך 10,144 ₪ תשולם עם קבלת הפטור ממס שבח. מתוך בקשת המבקש עולה כי החלטה זו לא קוימה.

ביום 25.1.12 דחיתי את בקשת כונס הנכסים לשינוי החלטתי.