מתן היתר לשימוש החורג משיקולי הגנה מן הצדק

1. פתח דבר ותמצית הכרעת הדין

•           כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שימוש למגורים ביחידה אשר בהתאם להיתר נועדה להיות חלק ממשרד אדריכלים.

•           אין חולק על כך שאכן נעשה שימוש למגורים במקום אליו מתייחס כתב האישום. משאין חולק על השימוש כמגורים – מתייתר הצורך בדיון בראיות החד משמעיות שהוצגו ואשר מלמדות על מגורים במקום.

•           למרות שאין חולק על מגורים במקום הרי לנאשם שתי טענות עיקריות עליהן הוא מבססות את הגנתו:

ראשית -            טוען הנאשם כי בהתאם למסמכים שונים שהוצגו על ידו, הרי המקום יועד לשמש כמשרד אדריכלים/ מגורים. משכך, לגרסת הנאשם – אין כל פגם בשימוש במקום לצרכי מגורים. כבר עתה יובהר כי לא קיבלתי טענה זו. על כך ועל המסמכים שהוצגו ייסוב הדיון בסעיף 2 להלן.

 שנית -              טוען הנאשם כי כבר בשנת 2009 נבדקה סוגיית המגורים על ידי המאשימה וזו החליטה לא להגיש כתב אישום, לאחר בדיקה משפטית בה הגיעה למסקנה כי "יש ספק נוכח הכתוב בהיתר אם אכן מדובר בשימוש חורג ולפיכך אין מקום להגיש כתב אישום". בשל כך טוען הנאשם כי אין מקום כעת להגיש כתב אישום כנגדו. כבר עתה יובהר כי גם טענה זו לא התקבלה, ועל כך יפורט בסעיף 3 להלן.

•           לפני סיום ייאמר כי המקום נבנה בהיתר והשימוש הוא בסטייה מהיתר. למרות זאת כתב האישום מתייחס לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 ולא לסעיף 204(ב) לאותו חוק. סעיף 204(א) לחוק מתייחס לבניה ללא היתר ולעניינינו לשימוש בה ואילו סעיף 204 (ב) מתייחס לעניינינו לשימוש בסטיה מהיתר. בהינתן העובדה שהיתר אכן קיים ונמצא – הרי השימוש החורג הוא בסטיה ממנו ומשכך היה מקום לכלול בכתב האישום את סעיף 204(ב) לחוק. על כך יורחב להלן בסעיף 4.

2. על היתר הבניה שהוצג על ידי המאשימה ועל המסמכים שהציג הנאשם

•           היתרי הבניה שהציגה המאשימה