מתי ייפסקו פיצויים עונשיים בהליך אזרחי לאחר שבהליך הפלילי כבר נפסק פיצוי לטובת קורבן העבירה?

"כמה גדול כח השלום וכמה קשה כח המחלוקת"

                                                            (ר' אהרן ב"ר יעקב הכהן מנרבונה, אורחות חיים, הלכה ה').

"אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחברו, ולא החובל בלבד, אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אישה..הרי זה עובר בלא תעשה, אפילו להגביה ידו על חברו אסור וכל המגביה ידו על חברו אף על פי שלא הכהו הרי זה רשע".

                                                                (רמב"ם הלכות חובל ומזיק, פרק ה, הלכות א' -ב').

רקע

מונחת לפניי תביעתו של מר אפרים קליגר יליד שנת 1938 (להלן: " התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתקיפה שהתרחשה ביום 08.10.08. לטענתו נדחף על ידי מר משה אריה פיגה (להלן: " הנתבע") וכתוצאה מהדחיפה נפל ונחבל (להלן: " הפגיעה").

הנתבע הועמד לדין פלילי והורשע על ידי כב' סגן הנשיא השופט פלד מרדכי ביום 08.06.09 בת"פ (תל-אביב) 1828/09.

לאחר ההרשעה הוגשה תביעה זו לפיצויים. משלא השכילו הצדדים להסמיך את בית המשפט להכריע בתיק זה על דרך הפשרה, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל "ייקוב הדין את ההר" ( מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'). התיק נקבע להוכחות ליום 26.03.12, בו העידו התובע והנתבע.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען כי הנתבע הגיע עם רכבו לתחנת הדלק בה עבד התובע כמתדלק וביקש למלא דלק מסוג 91 אוקטן. הנתבע נענה כי סוג דלק זה איננו עוד בשימוש. מאחר והנתבע סרב לקבל את דברי התובע הופנה למתדלק ותיק יותר, אשר יאשש דבריו.

בין הנתבע למתדלק הנוסף התפתח דין ודברים אשר מהרה נגרר לחילופי מהלומות והדבר גרר את התובע לגשת למקום על מנת להפריד בין הנצים. משחזר התובע למקומו, לאחר שהפריד בין הנצים, ניגש אליו הנתבע, אחז בו בחזקה והטיחו ארצה באמצעות דחיפה. כתוצאה מדחיפה זו נפגע התובע בצלעות צד ימין, מרפק שמאל וברך ימין. באותה העת נכח בתחנת הדלק קצין משטרה מר צחי כהן אשר ראה את המתרחש וברגע שזיהה כי התובע  הותקף, נפל ונחבל, עזר לו בקימתו ועצר את הנתבע והובילו לתחנת המשטרה.

מדברי הנתבע עולה שאין בליבו חרטה, דבר אשר גורם לתובע נזק נוסף. לדידו של ב"כ התובע המלומד על הנתבע לפצות את התובע בגין הנזק הגופני שגרם לו וכן בגין עגמת הנפש בסכום כולל של 106,800 ש"ח.

הנתבע, המייצג את עצמו בתיק זה, לא מסכים עם דבריו של ב"כ התובע. הוא טוען כי נכנס לתחנת הדלק על מנת למלא דלק מסוג מסוים ברכבו וכשנענה כי אין דלק מסוג זה רצה לדעת בבירור מה סוג הדלק החליפי במקומו. מאחר והרכב בו נסע היה בהשאלה ולא אישי בבעלותו לא רצה להסב נזק במילוי דלק מסוג שלא מתאים לרכב. לאחר שביקש מהתובע לגשת ולברר מהו סוג הדלק החליפי עליו למלא, נענה בשלילה וניגש למתדלק אחר על מנת לברר שאלה זו. אולם, גם המתדלק השני לא היה מוכן לענות לשאלה פשוטה זו.

משהחלו התובע וחברו לעבודה להרים קולם ולהפעיל לחץ מילולי על הנתבע, הוא דחף אותם ואז נפל התובע. לאחר הנפילה התובע מיד קם והמשיך במלאכתו. כמו כן הוא מציין שלאחר שובו של הנתבע מתחנת המשטרה, הוא ניגש לתובע, לחץ ידו והתנצל.

לעניין הנזק הוא טוען שהיעדרותו של התובע ממקום עבודתו הסתכמה לכל היותר בחמישה ימים. התובע לא צירף אף מסמך המוכיח כי נזקק לעזרת הזולת. התובע טען כי נאלץ להתפטר מעבודתו עקב כאבים עזים ומוגבלות, אלא שברור עם חברת הדלק בה עבד העלה כי התובע פוטר ממקום עבודתו.

דיון והכרעה

שאלת החבות

עוולת התקיפה מעוגנת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"):

          "23. תקיפה