מתי אביב נ' קדוש עמרם

פסק דין

1.מדובר בתביעה כספית בסך של 28,374 ₪.

עניינה של התביעה תשלום חוב של הנתבע, שהתובע נאלץ לבצע, והנזקים שנגרמו לתובע עקב כך.

עדות התובע

2.התובע והנתבע היו שותפים עסקיים וניהלו יחדיו חשבון בנק משותף של השותפות.

3.באחד הימים פנה הנתבע אל התובע וביקש ממנו למשוך המחאות לעירית לוד בגין ארנונה שהוטלה על ביתו של הנתבע.

הנתבע התחייב במפורש להשיב את הכספים שישולמו ע"י השותפות לעירית לוד, שכן דובר בחוב פרטי הקשור לנתבע, ולשותפות לא היה כל ענין עם עירית לוד.

4.בהסתמך על התחייבותו של הנתבע להשבת הכספים, נמשכו מחשבון השותפות שלוש המחאות, בסך של 2,997 ₪ כל אחת, לתאריכי פירעון 30.11.99, 30.12.99 ו- 30.1.00, לפקודת עירית לוד (להלן: ההמחאות).

5.זמן מה לאחר מתן ההמחאות, נקלעה השותפות לקשיים.

כתוצאה מהקשיים והעובדה שלא היה כסף בחשבון השותפות, ביטל התובע את ההמחאות, ובמקביל הודיע לנתבע על ביטולן ועל כך שעליו להסדיר את התשלום לעיריה מכיסו, שכן דובר בתשלום הנוגע לביתו הפרטי. הנתבע הבטיח כי ידאג להסדר החוב.

התובע, שהיה שותף של הנתבע שנים רבות, סמך על דבריו של הנתבע, והיה בטוח כי בכך תמה פרשת ההמחאות.

6.בדיעבד התברר לתובע כי בשנת 2005 הגישה עירית לוד את ההמחאות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, והחלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע.

התובע פנה לנתבע כאשר נודע לו על הליכי ההוצאה לפועל, ושוב, הנתבע הבטיח להסדיר את תשלום החוב לעיריה.

התובע לא שמע דבר בענין, עד שבשנת 2008 הגיעו לביתו מעקלים, ורעייתו התקשרה אליו ומסרה לו על הגעת המעקלים ועל דבריהם כי הוצא כנגדו צו מאסר.

7.כדי להימנע מהליכי העיקול והמאסר שהיו כרוכים בתיק ההוצאה לפועל, התובע שילם את החוב, שתפח למימדים ניכרים.

8.במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שילם התובע את הסכומים הבאים:

א.סך 3,350 ₪ שמומש מפוליסת ביטוח על שמו של התובע (נספח ב' לתצהיר התובע).

ב.סך 22,289 ₪ ששולם ע"י התובע לשם סגירת תיק ההוצאה לפועל, ועל מנת להימנע מהליכי עיקול בביתו, וזאת ביום 1.4.08.

9.בנוסף, נאלץ התובע לקחת הלוואה מהמעסיק, על מנת לעמוד בתשלומים, ובגין הלוואה זו שילם ריבית בסך 2,708 ₪, כפי שמופיע בחשבונית המס נספח ד' לתביעה.

עדות הנתבע