מתוקו נ' מדינת ישראל

החלטה

1. לפניי בקשה למתן אורכה להגשת ערר על החלטתו של בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופט א. אינפלד), שניתנה ביום 28.12.10, שבה הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2. המבקש עומד לדין בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה וגניבה. על פי הנטען בכתב האישום, המבקש יחד עם ארבעה קטינים, תקפו את המתלונן במכות אגרוף עד אשר נפל, ולאחר שנפל בעטו בגופו, כאשר המבקש היכה במקל ודרך בנעליו על פניו של המתלונן. כמו כן, המבקש והאחרים שהיו עמו נטלו מהמתלונן את ארנקו ובו סכום כסף גדול וכן טלפון נייד. למתלונן נגרמו חבלות חמורות, לרבות שברים מרובים בעצמות הפנים.

3. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא לא חלק בא כוחו דאז של המבקש על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר. הוזמן תסקיר של שירות המבחן, על מנת לבחון את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, ושירות המבחן הציע לשחרר את המבקש למעצר בית בבית האחות בירושלים, בפיקוחה של האחות.

4. בהחלטתו מיום 28.12.10 ציין בית המשפט קמא, בין היתר, כי אמנם התרשם באופן חיובי מאחותו של המבקש כמפקחת, אולם בסופו של דבר הוא הגיע לכלל דעה כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שכן היא לא תשיג את מטרת המעצר, בשים לב לרמת האלימות המשמעותית מאוד המיוחסת למבקש ולעובדה כי תלוי ועומד כנגדו גם תיק מב"ד, אשר גם לגביו אין מחלוקת שיש ראיות לכאורה, שבו מואשם המבקש בכך שדחף שוטר ואיים על שוטר אחר.

5. ביום ו', ה-28.1.11, הגישה באת כוחו דהיום של המבקש בקשה (ראשונה) להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בית משפט קמא מיום 28.12.10, כאשר בבקשה צוין בטעות, בין היתר, כי "המועד להגשת הערר הינו היום, שישי [28.1.11], ומכאן הבקשה ודחיפותה". לבקשה לא צורפה תגובת המשיבה.

בקשה זו נדחתה על ידי, בהחלטתי מאותו יום, ה-28.1.11, באשר בניגוד לאמור בבקשה, התברר כי הבקשה להארכת מועד להגשת הערר הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת ערר, שכן היא הוגשה למחרת חלוף 30 הימים מהיום שבו ניתנה החלטת בית המשפט קמא, וכן באשר לא צורפה לה תגובת המשיבה. בהחלטתי מאותו יום הוספתי כי אם המבקש עומד על בקשתו להארכת המועד להגשת ערר, הגם שחלף המועד, עליו להגיש בקשה חדשה ולצרף לה את תגובת המשיבה.

6. ביום 7.2.11 הוגשה הבקשה שלפניי, אשר כותרתה הינה אמנם "בקשה דחופה לעיון חוזר", אולם בגוף הבקשה מבקשת באת כוחו של המבקש ליתן למבקש אורכה להגשת ערר על החלטת המעצר עד תום ההליכים של בית המשפט קמא מיום 28.12.10. גם לבקשה זו לא צורפה תגובת המשיבה, ובעניין זה ביקשה באת כוח המבקש להפנות את הבקשה לתגובת המאשימה. בו ביום ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשה עד ליום 9.2.11, וזו אכן הוגשה ביום 9.2.11.

7. המשיבה מתנגדת לבקשה ומבקשת לדחותה, באשר אין לדעת המשיבה "טעמים שיירשמו" המצדיקים להאריך את המועד להגשת ערר. כמו כן, לדעת המשיבה, ההליך הנכון בענייננו הינו הגשת בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום.

8. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנימוקי התגובה של המשיבה, החלטתי לקבל את הבקשה וליתן אורכה להגשת ערר עד ליום 20.2.11.

זאת, בשים לב לכך שהבקשה הראשונה להארכת המועד להגשת ערר הוגשה יום אחד בלבד לאחר חלוף 30 הימים מהיום שבו ניתנה החלטת בית המשפט קמא על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, דהיינו ביום 28.1.11 במקום ביום 27.1.11; ובשים לב לכך שב"כ המבקש הסבירה בבקשה דנא כי היא טעתה בסוברה שהבקשה הראשונה להארכת מועד הוגשה ביום האחרון לפרק הזמן שבו ניתן להגיש ערר; ומכאן שהגשת הבקשה באיחור קל לא נבעה מזלזול בהליכים המשפטיים, כי אם מחמת טעות סבירה (ראו והשוו: בש"פ 2000/10 מזרחי נ' מ"י (ניתן ביום 25.3.10); בש"פ 1943/10א רקיבי נ' מ"י (ניתן ביום 25.3.10); בש"פ 2775/10א הנבוזי נ' מ"י (ניתן ביום 2.5.10); וכן בשים לב לכך שמדובר בערר על החלטה על מעצר עד תום ההליכים – שמשמעותה היא פגיעה ממושכת בזכות היסוד לחירות – ולא בערר על מעצר ימים קצר.

כאן המקום להוסיף, כי בניגוד לכותרת השגויה של הבקשה, בגוף הבקשה הובהר כי מדובר בבקשה לקבלת אורכה להגשת ערר על מעצר עד תום ההליכים, ולא בבקשה לעיון חוזר (כפי שצוין בטעות בכותרת של הבקשה); כמו כן, לאור החלטת בית המשפט קמא כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בתיק זה, וכן לאור העובדה כי מיום מתן ההחלטה של בית המשפט קמא לא חלף זמן ניכר וספק אם השתנו הנסיבות או אם התגלו עובדות חדשות, אין לקבל את טענת ב"כ המשיבה בתגובתה לבקשה, לפיה ההליך הנכון בענייננו הינו הליך של בקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט קמא ולא הליך של ערר.

9. סוף דבר, הבקשה להארכת מועד להגשת ערר מתקבלת בזה באופן שניתנת למבקש אורכה להגשת ערר עד ליום 20.2.11.

ניתנה היום, ט' אדר א תשע"א, 13 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: