משתלת ברגר נ' מדינת ישראל הועדה המיוחדת מכח חוק יישום תוכנית

החלטה

1.עניינה של הבקשה שלפנינו, שימוש בסמכותו של בית המשפט מכוח סעיף 13(ב) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן: "החוק") להאריך את המועד להגשת בקשה מאת המבקשת למשיבה לקבלת תשלום לפנים משורת הדין.

2.למבקשת הייתה משתלה ביישוב גני טל.

המשתלה פעלה על שטח נחלותיהם של בעליה – יוסי ברגר ויואב ברגר, בשטח של 22.5 דונם. בנוסף שכרה המבקשת שטח בן 5.5 דונם ממר שלמה מרק, כך ש"ביום הקובע" היא הייתה בעלים של 28 דונם.

לטענת המבקשת, בחודש אוגוסט 2004 היא נדרשה לפנות מידית את השטח ששכרה משלמה מרק.

עם זאת, לאור התחייבויות קודמות של המבקשת ללקוחותיה, בהן לא יכלה לעמוד בשטח של 22.5 דונם, לא הייתה לה ברירה אלא להקים תחתיו 10 דונם חדשים (לאחר "היום הקובע").

3.במסגרת החלטותיה מיום 17.2.08, פיצתה ועדת הזכאות את המבקשת בגין 22.5 דונם בלבד , והיא לא התחשבה בהשקעות אותן השקיעה המבקשת בהקמת החממות החדשות בעקבות דרישת שלמה מרק לפינוי.

4.יצוין, כי עניינה של המבקשת נדון בשנת 2009 בפני המשיבה , במסגרת בקשת המבקשת לתשלום מיוחד עבור מנהרות בחממות ובתי רשת שהיו בהן שולחנות גידול.

בהחלטות המשיבה מיום 10.6.09 ומיום 13.7.09 אושר למבקשת תשלום מיוחד.

5.ביום 26.2.13, לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עע"מ 7792/09 כליף תעשיות (1994) בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות (להלן: "הלכת כליף"), פנתה המבקשת לוועדה המיוחדת לצורך קבלת פיצוי, אך פנייתה נדחתה במכתב מיום 25.7.13, שבו נאמר, בין היתר:

"...הואיל והתביעה הוגשה לוועדת הזכאות ביום 26.07.2007, והחלטת וועדת הזכאות בנושא הבקשה התקבלה ביום 17.02.2008, המועד האחרון בו יכולתם להגיש בקשה לוועדה המיוחדת, היה ביום 11.03.2009 (מועד זה הינו המועד המתקבל ממניין הימים המתווסף לתאריך 17.8.2008 בגין התקופה שבין מועד הגשת תביעתכם לוועדת הזכאות ועד למועד קבלת החלטת ועדת הזכאות שהיא במקרה הנדון תקופה של 6 חודשים 22 ימים)... ולפיכך אין באפשרות הוועדה המיוחדת לדון בבקשתכם."

6.המבקשת טוענת כי הלכת כליף פתחה פתח חדש להגשת בקשות למשיבה, בקשות שקודם לכן נדחו על ידה.

לטענתה, לאור שגיאת המשיבה בפרשנות סמכותה, שגיאה ששררה משנת 2005 ועד שניתנה הלכת כליף בשנת 2012, במהלכה חלפה תקופת הגשת הבקשות למשיבה – קמה הצדקה להאריך את המועד להגשת הבקשה.

7.עוד נטען, כי מרבית טענות המבקשת נובעות מתיקון מס' 4 לחוק (ס"ח התשע"א עמ' 1084) (להלן: "תיקון מס' 4"), שנכנס לתוקף ביום 15.8.11, ואשר קובע, בין היתר, בסעיף 137(ב1) (2) (א) לחוק כי הוועדה המיוחדת רשאית לדון, מכוח סמכותה לאשר תשלום מיוחד לפנים משורת הדין, גם בבקשות בקשר לעלויות נוספות שנגרמו לעסק ממשיך בשל מעבר לאתר זמני ולאחר מכן לאתר קבוע.

המבקשת סבורה כי ההגינות השלטונית מחייבת להיעתר לבקשה להארכת המועד, וקבלת עמדת המשיבה כי היא פטורה מלדון בבקשה עקב חלוף המועד, סותרת את תיקון מס' 4 ושוללת, הלכה למעשה, את אפשרות המבקשת להנות מתיקון זה.

8.המבקשת מפנה לפסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מיום 16.10.13, שניתן בהסכמה, בעת"מ 50827-07-13 מיכאלי ואח' נ' הוועדה המיוחדת , ובו אושר תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, בשל הקמת חממות לאחר היום הקובע.

9. כמו כן, מפנה המבקשת לפסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים שפורסם ביום 18.11.13 בעת"מ 26139-09-13 גולדשמידט נ' הוועדה המיוחדת, שם נתקבלה העתירה ונקבע כי עם תיקון מס' 4 לחוק הוקנתה סמכות רחבהלשקול שיקולים שלא ניתן היה לשקול קודם לכן.

10.המבקשת טוענת כי פסק הדין בבר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, שפורסם ביום 10.12.13 (להלן: "הלכת מהדנה") , מחזק את עמדתה לפיה בנסיבות המקרה ובשים לב להוראות החוק - יש להתיר הארכת המועד שכן "הטעם המיוחד" הנדרש מרוכך יותר מאשר במקרה אזרחי אחר.

לטענת המבקשת, מפסק דין זה ניתן ללמוד , בבחינת קל וחומר , שכן שם נבעה אי הגשת הערעור במועד משגגה, ואילו כאן הבקשה הוגשה בחלוף המועד עקב תיקון מס' 4 לחוק.

11.המשיבה מצדה טוענת כי הלכת כליף אינה חלה על מקרים כשל המבקשת, הואיל ולא מדובר במקרה דנן בהענקת פיצוי עבור עלויות של מבנה שהיה בבעלות המפונים אפילו לא היו רשומות בטופס הפחת, אלא בפיצוי בשל חממות שהוקמו לאחר היום הקובע ובמענקים לעסק ממשיך, נושאים שנדונו בעבר בפני המשיבה פעמים רבות, ואף התקבלו בהם החלטות.