משרקי אמיר נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול)

פסק דין

1. תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"), בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 5.6.1978, בעקבות תאונת דרכים מיום 12.7.06. התאונה אירעה עת רכב התובע על קטנוע שהיה מבוטח בביטוח חובה על פי פוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לנסיבות אירוע התאונה ולחבותה של הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו. הצדדים חלוקים רק על היקף הנזק ושיעור הפיצויים המגיעים לתובע בעקבות התאונה.

הרקע

2. ביום 12.7.06 רכב התובע על קטנוע מביתו שבנצרת לכיוון כפר ריינה. התאונה אירעה כאשר רכב שנסע במסלול הנגדי סטה מנתיב נסיעתו, לכיוון מסלול נסיעתו של התובע, חסם את הנתיב בו נסע התובע והתנגש בתובע חזיתית (להלן- "התאונה"). עקב ההתנגשות הנ"ל, נותק גופו של התובע מהקטנוע והוא נחת בשול הימני של הכביש, בעוד שהקטנוע המשיך לנוע לכיוון צד הכביש, עד שנעצר מתחת למעקה הבטיחות.

ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית חולים "העמק" בעפולה כאשר הוא סובל מחבלה רב מערכתית. בקבלתו אובחנו הפגיעות הבאות: פגיעה רב מערכתית עם חבלה קשה בגפיים התחתונות; בגפיים התחתונות השמאליות אובחן שבר בפימור ושבר פתוח של השוק עם אמפוטציה כמעט מלאה של הקרסול; שבר של האצטבולום בגפיים התחתונות הימניות; שבר של הקלוויקולה בצד ימין; שברים בצלעות 2- 5 משמאל; סימני קונטוזיה ריאתית מימין.

התובע אושפז בבית חולים העמק במחלקה לטיפול נמרץ עד ליום 18.7.06, לאחר מכן הועבר לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שם אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ולאחר מכן במחלקה האורטופדית, ולבסוף הועבר התובע למחלקת שיקום בבית החולים לוינשטיין ברעננה משם שוחרר ביום 17.1.2007 עם המלצה להמשך טיפול פיזיותרפי ושיקום מקצועי. התובע השתחרר מבית החולים לוינשטיין כאשר הוא מתהלך בסיוע קביים, והוא נזקק לעזרה בבית ולנסיעות לטיפולים. התובע עבר מספר ניתוחים בבית החולים הדסה, מאז התאונה ועד לתחילת שנת 2012, ובסך הכל שהה באשפוז 247 ימים.

חוות הדעת והנכות הרפואית

3.להערכת מצבו הרפואי של התובע וקביעת שיעור הנכות הרפואית, מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, אשר קבעו כדלקמן:

בתחום האורטופדי - פרופ' חיים צינמן, העריך בחוות דעתו מיום 26.7.09 את נכויות התובע כדלהלן:

50% בגין הפגיעה בשוק שמאל, על פי סעיף ליקוי 47(7) ב' בתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן- "התקנות"). פרופ' צינמן הסביר בחוות דעתו, כי הפגיעה בשוק שמאל הותירה את הרגל לא תפקודית ועל כן יש לראות את מצבו של התובע כשווה למצב של קטיעת השוק לפי ס' 47(7) ב' בתקנות.

10% בגין השבר בירך שמאל, על פי סעיף ליקוי 47(2) א' בתקנות.

10% בגין הפגיעה בברך שמאל, על פי סעיף 35(1) ב' (מותאם) בתקנות.

10% בגין הפגיעה בשרירי ירך שמאל, על פי סעיף 51(5) א' בתקנות.

15% בגין הפגיעה באגן ובאצטבולום מימין, על פי סעיף 35(1) ב'- ג' בתקנות.

בתחום הפסיכיאטרי- פרופ' אבנר אליצור, העריך בחוות דעתו מיום 18.1.10 את נכויות התובע כדלהלן:

30% החל מתאריך 7/2006 עד 7/2009, בגין תסמונת פוסט טראומטית והפרעת הסתגלות בחומרה בולטת ללא אובדנות וללא דיכאון רבא, על פי סעיף ליקוי 32(ד') בתקנות.

20% החל מתאריך 7/2009 עד 7/2011, על פי סעיף ליקוי 32(ג') בתקנות.

לאחר תקופה זו, ועל פי המלצתו של פרופ' אליצור, נבדק התובע על ידו בשנית, על מנת להעריך את נכותו הצמיתה. בחוות דעתו השנייה של פרופ' אליצור (מיום 27.11.11), הוא העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 20%, על פי סעיף 34(ג') בתקנות, וזאת בגין "קיבעון כרוני בתסמונת הפוסט טראומטית והפרעת הסתגלות מלווה בסימנים אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה החברתית וכושר העבודה".

בתחום הכירורגיה פלסטית- ד"ר קטרינה קאופמן- פרידמן, העריכה בחוות דעתה מיום 8.11.09, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20%, על פי סעיף 75(1) ג' בתקנות, זאת בגין הצלקות הרבות והעיוות בשוק ורגל שמאל, שהם תוצאה של הניתוחים והשתלות העור שעבר התובע לאחר התאונה.

המומחית הרביעית מונתה מטעם בית המשפט בתחום הרפואה הפיזיקלית והשיקום, ד"ר אילנה פרבר, ועל ממצאי חוות דעתה ארחיב בהמשך.