משרו פארם בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל . ואח'

פסק דין

1.לאור הקביעות בפסק הדין, שניתן בבית המשפט העליון ב-5.6.14 , לאחר הגשת התביעה [ע"א 8325/12 מנהל מקרקעי ישראל נ' מהדרין בע"מ ואח' ] , הסכימו הצדדים להמלצת בית המשפט שהתביעה תדחה .

ניתנו פסקי דין חלקיים על דחיית התביעה . הפרקליטות ויתרה על פסיקת הוצאות, וב"כ הנתבעים 2-4 עתרה שביהמ"ש ייתן החלטה בעניין הוצאות הנתבעים 2-4 .

עוד נציין, שלאחר סיום הדיון, ניתן פסק דין נוסף בבית המשפט העליון ב-24.6.14 בע"א 5376/11 רשות מקרקעי ישראל נ' פיליפ נורמן ואח' ובו חזר ביהמ"ש על קביעותיו בפסק הדין בעניין מהדרין .

בית המשפט העליון קבע בשני פסקי הדין, כי רשות מקרקעי ישראל רשאית להוסיף להסכמי החכירה, בעת חידושם, את תניית שינוי הייעוד - שאם ישונה ייעוד הקרקע תהא רשות מקרקעי ישראל רשאית להביא לסיומו המוקדם של ההסכם תוך פיצוי המחכיר.

2.עיקר העתירות בתביעה דנן הופנו כנגד רשות מקרקעי ישראל . התובעת עתרה לקבוע שרשות מקרקעי ישראל לא היתה רשאית להוסיף לחוזה החכירה החדש סעיף שינוי ייעוד , לחייב את רשות מקרקעי ישראל לחתום עם התובעת על חוזה חידוש חכירה שלא יכלול סעיף שינוי ייעוד, לחייב את רשות מקרקעי ישראל, במידה ותסרב לחתום על הסכם חכירה ללא סעיף שינוי ייעוד, לפצות את התובעת במלוא שווי ירידת ערך המקרקעין וההוצאות הכרוכות בניהול ההליכים.

העתירות כנגד הנתבעים 2-4 היו לשפות את התובעת בגין ההוצאות הכרוכות בניהול ההליכים, ובגין הנזק שנגרם כתוצאה מירידת שווי המקרקעין - במידה ולא תתקבל תביעת התובעת כנגד רשות מקרקעי ישראל לתיקון חוזה החכירה החדש. נטען כנגד הנתבעים שהם חתמו בשם התובעת ויורשי החוכר המקורי, מבלי לקבל את הסכמת התובעת, על חידוש חוזה חכירה עם סעיף שינוי ייעוד. עוד עתרה התובעת לחייב את הנתבעים 2-4 להשיב לה את שכר הטרחה שנגבה ממנה החל מהמועד שבו נחתם חוזה החכירה החדש ועד להפסקת הייצוג. נטען שהנתבעים 2-4 , חרף העובדה שחתמו על חידוש חוזה חכירה עם סעיף שינוי ייעוד, פעלו עבור התובעת לשינוי ייעוד חלק מהמקרקעין לצורך הקמת תחנת דלק, גבו שכ"ט עבור שירות זה, בעת שידעו שהתובעת לא תוכל ליהנות מהייצוג, ושעלול להיגרם לה חיסרון כיס.

התביעה כנגד הנתבעים 2-4, שרובה היא תביעה חלופית לתביעה כנגד רשות מקרקעי ישראל, הועמדה ע"ס 5,899,855 ₪ .

3.בפסיקת שכר הטרחה לטובת הנתבעים 2-4 יש להביא בחישוב את השיקולים הבאים :

[א]טענת התובעת, שהנתבעים 2-4 חתמו ב-9.8.06 על הסכם לחידוש חוזה החכירה עם תניית שינוי ייעוד ללא הסכמת התובעת, שרכשה ב-6.9.98 את הזכויות – לא הובררה לגופה, באשר התביעה נדחתה בהסכמה בקדם המשפט .

טענת התובעת שהנתבעים 2-4 גבו ממנה שכ"ט עבור שינוי ייעוד חלק מהמקרקעין לצורך הקמת תחנת דלק, חרף העובדה שחתמו על חוזה חכירה עם תנית שינוי ייעוד – לא הובררה לגופה, באשר התביעה נדחתה בהסכמה בקדם המשפט .

לפני הגשת התביעה ניתנו פסקי דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א 1523/07 [כב' השופטת פלפל] ובת.א 1427/09 [כב' השופט בכר], שתמכו בטיעוני התובעת המועלים בתביעתה. פסקי דין אלה בוטלו לאחר הגשת התביעה - בפסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון בע"א 8325/12 ובע"א 5376/11. התובעת הסכימה להמלצת בית המשפט בקדם המשפט לדחות את התביעה, לאחר שב- 5.6.14 ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 8325/12.

[ב]התובעת ביקשה לייתר את הגשת תביעתה, פנתה לנתבעים ב-12.6.13 ,קודם הגשת התביעה, והציעה להם להסכים להארכת תקופת ההתיישנות עד 60 יום לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון – דבר שעשוי ליתר את הצורך בהגשת התביעה [נספח כ"ז לכתב תביעה]. התובעת הדגישה שצפוי להתקיים דיון בערעור בבית המשפט העליון ותוצאת פסק הדין עשויה להשפיע גם על התביעה, ואם התביעה לא תוגש - עלולה לחול לגביה ב-9.8.13 התיישנות. הצעת התובעת סורבה ע"י הנתבעים, ועקב כך נאלצה התובעת להגיש את התביעה.

ב"כ הפרקליטות אף הודיעה בתחילת הדיון המקדמי, בעמ' 1 לפרוטוקול שורות 14-16 : " ב"כ התובעת רצה לעכב את בירור התיק מתוך שהבין שהתוצאה שלו קשורה לתוצאות הערעור...".

[ג]התובעת טענה שגם לאחר הגשת התביעה ניתנה לפרקליטות הארכה להגשת כתב הגנה – זאת גם לאור העובדה שטרם ניתן פסק דין בערעור בבית המשפט העליון . התובעת הוסיפה שפנתה לנתבעים 2-4 והציעה גם להם הארכה של מועד להגשת כתב הגנה : " פניתי בכתב לנתבעים 2-4 וכתבתי להם שהמינהל ביקש אורכה, ונתתי אורכה ומציע להם אותה אורכה ... אל תגישו כתב הגנה . תמתינו אולי לא יהיה צורך. התשובה היתה לאו מוחלט. הם הגישו כתב הגנה וגרמו להוצאות " [ עמ' 7 שורות 11-14]. לא נשמעה הכחשה מצד הנתבעים לטיעון זה.

[ד]סכום התביעה הינו 5.8 מיליון ₪. יש לתת משקל להיקף כתבי הטענות שהוגשו והמסמכים שצורפו, ולעלות חוות דעת שמאי מקרקעין, שצורפה מטעם הנתבעים לכתב ההגנה. הנתבעים טענו, שעלות השמאות עמדה ע"ס של כ-15,000 ₪ .

כמו כן יש לתת משקל לבקשות שהוגשו ע"י הצדדים בטרם קדם המשפט:

1.הנתבעים 2-4 הגישו בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך מיליון ₪ . רשמת בית המשפט חייבה את התובעת להפקיד ערובה בסך 100,000 ₪, וחייבה את התובעת בהוצאות בסך 5,000 ₪ .

2.ב-19.1.14 הגישה התובעת בקשה לגילוי ועיון מסמכים ספציפיים, והוגשה תגובת הנתבעים 2-4 לבקשה . הבקשה לא נדונה באשר הוסכם בקדם המשפט שהתביעה תדחה.

3.ב-3.3.14 הגישו הנתבעים 2-4 בקשה למחיקת הנתבעת 3 מכתב התביעה, באשר השותפות – הנתבעת 3, שינתה את שמה לשם השותפות הנתבעת 2 ואינה קיימת עוד. התובעת הודיעה בקדם המשפט שהיא מסכימה לעתירה.