משרד להגנת הסביבה, יועץ המשפטי נ' שרביט

גזר דין

הנאשם, מר יואב שירביט, הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של עיסוק ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 14 ו-4 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968, וסעיף 1 יחד עם פריט 3.3א לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה-1995 וסעיף 2 לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993 (להלן: "חוק החומרים המסוכנים"); החזקת תכשיר להדברת מזיקים לאדם בניגוד לתנאי הרישום – עבירה לפי סעיפים 2(א) ו-2(ג) יחד עם סעיף 17(א)(1) לתקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם) התשנ"ד-1994 ; והצגה למכירה של תכשיר להדברת מזיקים לאדם בניגוד לתנאי הרישום – עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-17(א)(3) לתקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם) התשנ"ד-1994.

הנאשם מואשם בכך שהינו בעלים של חנות שבה החזיק למשך כשנה וחצי, למטרת מכירה, ללא רישיון עסק כדין, שני סוגי תכשירים להדברת מזיקים לאדם, המכילים חומר הדברה שהינו רעל בהתאם לתוספת השניה לחוק החומרים המסוכנים.

ב"כ המאשימה טען בטיעוניו לעונש, כי קיימת חומרה מיוחדת בהפרת הוראות החוק הנוגעות לעיסוק בחומרים מסוכנים, כאשר הוראות אלה נועדו למנוע נזק לבריאותם של בני אדם ולמנוע פגיעה בסביבה.

עוד הדגיש ב"כ המאשימה, כי אין זו הפעם הראשונה בה עבר הנאשם עבירות מסוג זה וכי הוא הורשע בעבר בשתי עבירות דומות מאד לעבירות בהן הורשע במקרה זה.

לדבריו הקנס המקסימאלי שניתן לגזור על הנאשם עפ"י חוק רישוי עסקים הוא 67,300 ₪, ובנסיבות העניין הוא מבקש לגזור על הנאשם קנס על סך 50,000 ₪ ולחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מעבירה בסכום דומה, וכן לתת צו שיאסור על הנאשם לעסוק במכירת חומרים מסוכנים ללא היתר כדין.

ב"כ המאשימה הגיש פסיקה התומכת בעתירתו להטלת הקנס בשיעור שביקש.

ב"כ הנאשם טענה כי מדובר בנאשם יליד 1957, נשוי ואב לשלושה ילדים, שתפקודו היומיומי נורמטיבי לחלוטין, ואשר הינו בעל עסק עצמאי לעבודות חוץ. באשר לחנות נשוא כתב האישום, טוענת ב"כ הנאשם כי היא אמנם בבעלותו של הנאשם, אך מי שניהל אותה בפועל היה אביו של הנאשם והוא זה אשר מכר את המוצרים נשוא כתב האישום. למרות זאת, מדגישה ב"כ הנאשם, הנאשם נטל על עצמו אחריות מלאה לעבירות המיוחסות לו, הודה בעובדות כתב האישום וחסך מזמנו של בית המשפט.

עוד הוסיפה ב"כ הנאשם, כי החנות הוצתה, דבר שגרם לנזק כלכלי כבד לנאשם ולאביו, ואשר קטע את הליך הוצאת הרישיון שהחל הנאשם. כן טענה כי מדובר בעבירה משנת 2005 ומאז לא נפתחו תיקים כנגד הנאשם.

אשר לפסיקה אותה הגיש ב"כ המאשימה, גרסה ב"כ הנאשם כי מדובר במפעלים אשר סחרו בכמויות גדולות של חומרים מסוכנים יותר, וכי לא ניתן ללמוד מהקנס אשר הוטל במקרים אלה באשר לקנס שיש להטיל בנסיבות תיק זה, בהן מדובר בחנות אשר נמכרו בה שני תכשירים בלבד. ב"כ הנאשם הותירה את גובה הקנס לשיקול דעתו של בית המשפט.

שמעתי את טיעוני הצדדים. שקלתי את השיקולים לחומרה הכוללים את החומרה שיש לייחס לעבירות הנוגעות לחומרים מסוכנים, אשר מסכנות את האדם והסביבה, והחשיבות הרבה שיש בשמירה על איכות החיים והסביבה. שיקול משמעותי נוסף לחומרה הינו העובדה שהנאשם הורשע בעבר בעבירות מהסוג בהן הורשע בתיק זה. מעיון בהרשעותיו הקודמות של הנאשם עולה כי הוא הורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, ולאחר מכן הורשע בעבירה חמורה יותר, בכך שהפר את הצו השיפוטי של סגירת העסק שניתן בגזר הדין הקודם, דבר שמלמד על כך שהוא אינו נרתע מביצוע עבירות נוספות, גם לאחר שהוטלו עליו עונשים וניתן צו שיפוטי. בגין עבירה זו הוטל עליו קנס של 7,500 ₪. והנה, גם לאחר הקנס שהוטל עליו בגין הפרת הצו השיפוטי, הוא אינו נרתע וממשיך לבצע את העבירה נשוא כתב אישום זה.

עם זאת יצוין, כי הנאשם לא הורשע בעבר בעבירות לפי החוק לחומרים מסוכנים אלא על פי חוק רישוי עסקים בלבד.

השיקולים לקולא כוללים את הודייתו של הנאשם בעבירות ואת נטילת האחריות לביצוע העבירות, את העובדה שמדובר בעבירות בשנים 2005-2006 ואת מצבו הכלכלי לאחר שהוצתה חנותו.

עיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ המאשימה ואכן אני סבורה כי ברב המקרים מדובר במקרים שונים מהמקרה הנדון, הנוגעים לחברות בעלות מפעלים, ובכמויות גדולות יותר של חומרים מסוכנים.

לאור האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם:

תשלום קנס בסך 10,000 ₪. הקנס ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים של 1,000 ₪ כל אחד, החל ביום 1.1.10 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן.

הנאשם יחתום על התחייבות בסך 15,000 ₪ שלא לעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע במשך שלוש שנים מהיום.

הודעה זכות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תש"ע, 26/11/2009 במעמד הנוכחים.

שרון קיסר, שופטת