משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה ואח' נ' מינקובסקי ואח'

החלטה

1.המשיב 1 תבע (בשנת 2006) בבימ"ש השלום בבאר שבע את המשיבות 2 ו- 3 וכן את המבקשת (המדינה) לפיצוי נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מחשיפתו לחומרים מסוכנים במהלך עבודתו בחווה חקלאית ניסיוניות של המשיבה 3 שהינה אגודה שיתופית חקלאית המאגדת את הישובים החקלאיים בשטח המשיבה 2.

לאחר הליכים מקדמיים ממושכים בגדרם הוגשו מספר רב של חוו"ד מומחים רפואיים ואחרים העלה ביהמ"ש הצעת פשרה לפיה ישלמו הנתבעים השונים לתובע סכום כספי בשיעורי ההשתתפות שנכללו באותה הצעה.

המדינה סירבה להכיר באחריות או בהשתתפות כלשהי מצידה וטענה כי נגררה להליך מבלי שקיים קשר כלשהו בינה לבין החווה החקלאית או הנזקים הנטענים.

בסופו של דבר הסכימו התובע והמשיבות 2 ו- 3 כי הפיצוי הכולל שישולם לתובע יהיה 50,000 ₪ בסכום זה יישאו שתי המשיבות הנ"ל, והתביעה נגד המדינה תידחה.

המדינה עמדה על כך שייפסקו לזכותה הוצאות המשפט והצדדים הסכימו כי שאלה זו תיבחן בנפרד לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה הנ"ל.

בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 31.8.11 דחה ביהמ"ש קמא (כב' השופט ע. רוזין) את בקשת המדינה לפסוק כנגד התובע את הוצאותיה.

כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב 1 (התובע) על נספחיהן לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

שני כללים מתנגשים בענייננו זה בזה.

מחד גיסא, ההלכה לפיה תמעט ערכאת הערעור עד למאוד בהתערבות בנושא פסיקת הוצאות משפט.

ומאידך גיסא, ההלכה ולפיה ככלל זכאי בעל דין שהתביעה נגדו נדחתה כי ייפסקו לזכותו הוצאותיו ויציאותיו.

אכן – התביעה שהוגשה נגד המדינה נדחתה וברגיל זכאית היא בשל כך כי ייפסקו לזכותה הוצאות משפט:

אולם בעניין דנן מונה ביהמ"ש קמא שורת נימוקים כבדי משקל אשר בהצטברם יחדיו מחריגים העניין דנן מהכלל.

ראשית, המדובר בפסק דין המאשר הסכם פשרה שביהמ"ש והצדדים (פרט למדינה) עמלו רבות להגיע עדיו ובכך נחסכה סאגה שיפוטית מתישה וממושכת ויקרה בזמן ובממון.

שנית, טענת המדינה כי צירופה מלכתחילה לתביעה היה חסר שחר , טרם לובנה וטרם נתבררה שכן הפשרה הושגה בטרם החלה להישמע פרשת הראיות ובטרם הוגשו חוות הדעת של המומחים מטעם ביהמ"ש.

ביהמ"ש קמא מציין בהחלטתו כי ברמה הלכאורית מצויות היו אינדיקציות (בתצהירים שהוגשו מטעם התובע) למעורבות כזו או אחרת מצד המדינה ברמת המודעות לפעולות החווה החקלאית.

בסופו של יום – המדובר בשקלול ובאיזון של מרכיבים רבים ושונים המסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל עניין, תובענה והסדר פשרה לגופו של מקרה ולגופו של עניין.

בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן לא מצאתי כי קמה הצדקה להתערבות ערעורית בנימוקיו ובמסקנותיו של בית המשפט קמא.

3.בבקשתה המורכבת והמסועפת של המדינה מועלה החשש מהשלכות רוחביות העלולות להיוודע מההימנעות לפסוק הוצאות לזכותה בהחלטה נשוא בקשה זו, ומהעידוד שיימצא בה לטענת המדינה, לתופעת צירוף סתמי וחסר שחר של המדינה כנתבעת אך ורק בהיותה "כיס עמוק".