משרד הרישוי ירושלים ואח' נ' קטנר ואח'

החלטה

1.המשיב 1 (להלן – התובע) הגיש לבימ"ש השלום בבאר שבע תביעה כנגד 14 נתבעים. נתבעת 1 הינה חברה למסחר במכוניות (להלן – ג'קי בע"מ) והנתבע 2, עפ"י הנטען בתביעה, הינו המשתמש במכונית ה"רשומה באופן פורמלי" ע"ש התובע ("המכונית").

נתבעת 3 הינה המדינה (משרד התחבורה), נתבעת 4 הינה משטרת ישראל נתבע 5 הינו המרכז לגביית קנסות, נתבעות 6-13 הינן רשויות מקומיות שונות ונתבעת 14 הינה החברה המפעילה את "כביש 6".

בכתב התביעה (המקורי) נטען כי אחיו המנוח של התובע רכש את המכונית ורשמה במרמה על שם התובע ולימים מכר את המכונית לג'קי בע"מ.

משך כל התקופה נותר רישום המכונית במשרד הרישוי על שם התובע – וכך החלו מגיעים לכתובתו דוחות ברירת קנס שונים שהוצאו על ידי המשטרה ו/או רשויות מקומיות וכן דוחות חיוב אגרה בגין נסיעה בכביש 6.

לאור זאת תבע התובע בתביעתו את הסעדים הבאים:

"א.פסק דין הצהרתי לפיו התובע אינו הבעלים ו/או המחזיק של הרכב מיום רכישתו

על ידי אחיו המנוח.

ב.פסק דין הצהרתי לפיו כל דוחות החנייה והתעבורה אשר נרשמו על שמו של התובע ולחובתו בגין השימוש ברכב לא בוצעו על ידו ועל כן אין הוא חייב בתשלום הקנסות בעטיים".

אך מובן הוא כי הסעד ההצהרתי השני הנ"ל נדרש ונתבע על ידי התובע כנגד המדינה והמשטרה (נתבעות 3 ו- 4) וכנגד הרשויות השונות (הנתבעות 6-13).

כמו כן מתבקשות השלכות בלתי נמנעות גם מהסעד ההצהרתי הראשון לעניין הסעד ההצהרתי השני – ובמיוחד שעה שאין בכתב התביעה דרישה לסעד קונקרטי אחר, כנגד נתבעים 1 ו-2 למעט אותם סעדים הצהרתיים.

2.הנתבעים 1 ו- 2 (החברה בעלת מגרש המכוניות ורוכש הרכב הנטען מאותה החברה) לא הגישו כתבי הגנה ולא התייצבו לדיון שנקבע ליום 5.5.2013.

בעקבות כך, ניתן אותו היום על ידי בימ"ש קמא (כב' השופטת מ. וולפסון) פסק דין חלקי – בהעדר הגנה והתייצבות מטעם הנתבעים 1 ו- 2 הנ"ל.

בפסק הדין החלקי נקבע על ידי כב' השופטת מ. וולפסון כדלהלן:

"בהעדר התייצבות לדיון ולאחר שהוזמנו כדין ובהעדר כתב הגנה, לאחר שכתב התביעה הוצא כדין לנתבעים 1 ו- 2, אני מצהירה כי בהתייחס אליהם (דהיינו – לנתבעים 1 ו- 2 – י.א.) התובע איננו הבעלים ו/או המחזיק של הרכב מיום רכישתו של אחיו (המנוח) של התובע".

ביהמ"ש קמא הוסיף וקבע בפסק הדין החלקי הנ"ל (שניתן נגד הנתבעים 1 ו- 2) כדלהלן:

"כמו כן, אני מצהירה כי הנתבעים 1 ו- 2 הם האחראים לכל הדוחות והקנסות שנרשמו לחובת התובע בגין השימוש ברכב, הואיל והם השתמשו ו/או הם התירו לאחרים את השימוש בו, ובעטיו של אותו שימוש נרשמו הקנסות".

נגד פסק דין חלקי זה הגישה המדינה את בקשת רשות הערעור שבפני.

לטענתה, פסק הדין החלקי בעניין הנתבעים 1 ו- 2 משמעותו למעשה פסק דין לגופה של התביעה נגד המדינה והמשטרה (נתבעות 3 ו- 4) – וזאת עוד בטרם החל הדיון בתביעה.

יתרה מזו, בעת מתן אותו פסק דין חלקי תלויה הייתה ועומדת בקשת המבקשות (המדינה והמשטרה) למחיקת התביעה נגדן על הסף. ביסוד אותה הבקשה טענת המבקשות כי הסמכויות לקבוע אם פלוני, הרשום כבעל רכב, נהג את רכבו בעת ביצוע עבירת תעבורה נטענת – או שמא מאן דהוא אחר נהג ברכב – סמכות זו יוחדה בדין לביהמ"ש לתעבורה, או לרשויות התביעה, וזאת בגדרם של הליכים שנפתחו בדוחות או כתבי אישום פרטניים לעניין עבירה נטענת ספציפית.