משרד הפנים-היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' עיריה טייבה ואח'

פסק דין

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הרי שבנסיבות העניין ראוי ונכון כי תביעת החוב תוחזר לנאמן, בכדי שידון ויכריע בהתאם להנחיות שניתנו בהחלטתי בערעור נשוא בקשה 130. זאת, מה גם שעולה לכאורה כי בין שני המקרים קיים דמיון מסוים.

להסרת ספק אזכיר, כי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה מזכה בפיצוי לא רק בעלים רשומים, אלא גם בעלי זכויות במקרקעין, קרי – אף אם המערערת נרשמה כבעלים רק בשנת 2005, לאחר אישור התוכנית, הרי שאם יוכח כי החזיקה בהם בשנים שקדמו לאישור התוכנית, הרי לכאורה היא עשויה להמצא זכאית פיצוי. זאת, בכפוף כמובן לסייגים אפשריים ולשאלות שהנאמן עצמו מעלה בקצרה, בסיפא של תשובתו לערעור. עקב חשיבות העניין אחזור ואבהיר, כי חרף הקושי הרב הטמון בכך, חובה על הנאמן להתחשב במבנה האחזקה – בעייתי ולא מסודר ככל שיהא – בקרקעות באיזור טייבה, שהרי אם לא יעשה כן, הרי שתוצאת הדבר תהיה התעשרות של הרשות המקומית (אשר אין ספק כי תרמה אף היא למצב הלא רצוי דנן, בשנים שטרם קריסתה) על חשבון אזרחי טייבה, דבר שבנסיבות המקרה אינו עולה בקנה אחד עם חוש הצדק.

אי לכך, הנני מחזירה את תביעת החוב לדיון מחודש אצל הנאמן, לפי האמור בבקשה 130 ובהחלטתי זו.

בשלב זה של הדיון, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, י' חשון תשע"א, 18 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: