משרד הפנים-היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' עיריה טייבה ואח'

פסק דין

דין הערעור להדחות.

הלכה פסוקה היא, כי נטל להוכיח את התשתית העובדתית נשוא תביעת החוב מוטלת תמיד ובמלואה על הנושה התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בנסיבות המקרה, אין רבותא בכך כי תביעת החוב התבססה על פסק-דין, היות ועסקינן בפסק-דין שניתן במעמד צד אחד, בשל העדר הגנה מטעם עיריית טייבה. לא זו בלבד, כי בפסקי דין מסוג זה חלה תמיד, וביתר שאת, סמכות הנאמן "להציץ מאחורי הפרגוד" של פסק-הדין (היות ואין הוא פרי הכרעה שיפוטית שניתנה לאחר שמיעת עמדות הצדדים). מכוח קל וחומר שהדבר יפה באותם מקרים, כדוגמת תיק הקפאת ההליכים הנוכחי, בו עולה חשד מבוסס כי הגוף הקורס נהג, כמעט בדרך שיטה, שלא להתגונן בפני תביעות שהגישו נושים מסוימים.

די אם אבהיר, לשם הכרעת המחלוקת שבפני1 הנאמן הגיש תשובה מלאה, ברורה ומפורטת אשר דנה בטענות נשוא תביעות החוב במפורט, אחת לאחת, והבהירה באורח חד-משמעי כיצד שקל את הדברים וכיצד הגיע לתוצאה אליה הגיע. לעומת זאת, המערערת בחרה – מסיבות השמורות עימה – שלא לנצל, הלכה למעשה, את ההזדמנות שניתנה לה, להגיב ולנסות לסתור את טיעוני הנאמן במסגרת כתב התשובה. תחת זאת, הוגש על-ידה כתב תשובה לקוני, בן פחות ממחצית העמוד (!), אשר לא זו בלבד שאין בו כל התייחסות ספציפית לטיעוני הנאמן, הרי שהוא מגדיל לעשות ומאשים דווקא את הנאמן ב"התעלמות מבדיקות עובדתיות", ובטענה (משל הייתה זו אכן 'אשמה') כי הוא "נאחז אך ורק בטיעון משפטי כזה או אחר". זאת, עד כדי כך כי לא נותר לי אלא לתהות, האם אכן טרחה המערערת לעניין בתגובת הנאמן, בטרם השיבה כפי שהשיבה.

במלוא הכבוד הראוי, לא כך מגיבים ולא כך נוהגים במסגרת כתב תשובה; בהתנהלות זו, הפסידה המערערת את ההזדמנות שניתנה לה להתייחס לגופם של דברים, ולנסות ולפגום בכוחם של טיעוני הנאמן אשר "הדפו" אותה, במסגרת נטל הבאת הראיות, הרחק אל מתחת לקו מאזן ההסתברות האזרחי. משכך, אין לי אלא לקבוע כי המערערת לא עמדה, ולו לכאורה, בנטל הנדרש בכדי לשכנע את ערכאת הערעור להתערב בקביעות הנאמן, או לקבוע כי אין הן מבוססות די צרכן.

יוער, בשולי הדברים, כי צודק הנאמן אף בטענתו, כי בנפול תביעת החוב עצמה, והביטול דה-פקטו של פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, נופל עימו גם החיוב בהוצאות ושכר-טרחת עורך-דין שנקבע במסגרתו.

נוכח כל האמור לעיל, אין למערערת להלין אלא על עצמה בלבד, ודין הערעור להדחות. בנסיבות המקרה, תישא המערערת בהוצאות הנאמן ובשכר-טרחת עורך-דין בסך25,000 ₪ + מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' חשון תשע"א, 12 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: