משרד הפנים-היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' עיריה טייבה ואח'

החלטה

1.סוגיית המחלוקת המרכזית אשר מן הראוי להכריע בה בנסיבות המקרה, סבה למעשה סביב קו התיחום בין עיקול לבין חדלות פירעון, קרי – מהי נקודת הזמן, אשר בה מושלם עיקול, והנכסים או הכספים נשוא העיקול הופכים לקניינו של הנושה, זאת אף אם טרם הועברו אליו באורח פיזי.

סוגיה זו, ככל שהיא נוגעת לעיקול כספים, נדונה על-ידי בהרחבה והוכרעה בפסק-דין מפורט במסגרת בקשה אחרת בתיק חדלות הפירעון נשוא החלטה זו, פש"ר 2419/07 בש"א 12792/08 עדן בר השקעות ופיתוח בע"מ נ' הנאמן של עיריית טייבה.

2.אעיר; במסגרת פסיקה זו נידונו בהרחבה אף טענות זהות כמעט לטענות המבקש בכל הנוגע לפרשנות ההלכה הפסוקה פרי עטו של בית המשפט העליון, ובעיקר הלכת רע"א 4317/00 מודל אינטרנשיונל, עליה מנסה המבקש להסתמך בכתבי טענותיו. זאת, תוך בדיקה ואבחון מפורש של הנסיבות נשוא אותה הלכה מנסיבות עניין עדן-בר, אשר בבסיסן דומות לנסיבות המקרה שבפני.

אי לכך, אין לי אלא לשוב ולהפנות את הצדדים לדברים שנאמרו בהרחבה באותו עניין; בקצירת האומר, די אם אזכיר כי בעניין מודל אינטרנשיונל, דן בית המשפט העליון ואישר מתווה אחר לגמרי של הסדר, מסוג שהיה נהוג בעבר והינו שונה למדי מן ההסדרים החדשים יותר של הקפאות ההליכים. אי לכך, החליט בית המשפט העליון לכבד את אותו מתווה, ובוודאי לא התכוון ליתן אמירה גורפת, הכופה את המתווה דנן על כל הקפאות ההליכים. אי לכך, אין כל קושי לקרוא את הלכת מודל אינטרנשיונל באורח העולה בקנה אחד עם הלכות אחרות של בית המשפט העליון, אשר קיבעו והרחיבו את עליונות צו הקפאת ההליכים על העיקול.

מעבר לאמור לעיל, אין לי אלא לחזור על כל הקביעות וההנמקות מעניין עדן-בר, ולאמץ אותן כחלק בלתי נפרד מהחלטתי זו.

משהגענו לכאן, נותרה סוגיה משפטית אחת שיש לדון בה, אשר בעניינה קיים הבדל לכאורה בין המקרים, ואין היא מכוסה, למצער באורח ישיר, בידי הקביעות בפרשת עדן-בר. בעניין עדן-בר, הובהר כי העיקול לא הושלם, מאחר ולא ניתן צו מימוש לגבי הכספים, דבר שהיה הופך את העברתם למבקש, לכאורה, למטלה טכנית גרידא.

3.נסיבות המקרה שבפני הינן, אכן, שונות בסוגיה זו, אולם מניתוח של הדברים עולה, כי אין בכך בכדי להועיל למבקש. זאת מדוע? אכן, בעניינו ניתן אף ניתן צו מימוש, מן הסוג אשר חסר בעניין עדן-בר. אלא מאי? בטרם הועברו הכספים בפועל למבקש, חזר בו ראש ההוצאה לפועל וביטל את הצו. יוצא, כי אף אם בתקופת ביניים מסוימת, עמד לטובת המבקש צו מימוש אשר הקנה לו זכאות ליטול את הכספים ולנהוג בהם מנהג בעלים, הרי שבפועל, ובטרם מומשה יכולת זו והבשילה לכדי הקנייה בפועל, בוטל הצו, קרי – זכותו של המבקש בכספים צומצמה, והפכה פעם נוספת לזכות דיונית גרידא.

4.אעיר; בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על ראש ההוצאה לפועל, וככל שאמורים הדברים בעימות או, אם תרצו, ב"תחרות" בין זכויותיהם של המבקש והנאמן, הרי אין למעשה נפקא מינא, האם היתה החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל נכונה או שגויה מן הבחינה המשפטית. מן המפורסמות הוא, כי פסק-דין או החלטה שיפוטית, אף אם לכאורה נפלה בהם טעות, אינם בגדר "Void", אלא לכל היותר בגדר "Voidable", קרי – ניתנים לביטול, ועד שיבוטלו בידי ערכאת הערעור, הם שרירים ותקפים.

יוצא, כי במועד הקובע בכל האמור בשאלה, האם הושלמו העיקולים אם לאו, לא היתה למבקש אל הזכות הדיונית הכללית נשוא העיקול, בתוספת טענה או אפשרות משפטית לפעול לביטול החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל. אף לא אחת מזכויות זו, הינה זכות המקנה למבקש קניין בכספים, באורח אשר די בו בכדי לגבור על זכות הנאמן, הקמה מכח תחולת דיני חדלות הפרעון. העובדה, כי לתקופת ביניים קצרה, עמדה למבקש לכאורה זכות טובה יותר אשר לא היה בידו סיפק לממשה, אין בה בכדי להעלות או להוריד, באשר לא כזה היה המצב ביום "המועד הקובע", בו נלכדו זכויות הצדדים ועברו לבחינה ב"עדשה" של דיני חדלות הפרעון.

5.נוכח כל האמור לעיל, דין טענתו המרכזית של המבקש להדחות. בשולי הדברים אעיר, כי אין ולא היה כל טעם לנסות ולהתפס למטבע הלשון בו נקט כונס הנכסים הרשמי כי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות". מעיון בדברים, אין כל ספק כי כוונת כונס הנכסים הרשמי לא היתה לעלוב במבקש או להטיל ספק במוניטין העסקי וביושרתו, ואף לא לרמוז דבר-מה אחר בכל הנוגע לעילות היסוד בגינן תבע המבקש את העירייה. כל כוונתו היתה למהלך ספציפי של העברת כספים אשר נעשתה לכאורה עקב משגה, ולא היה כל צורך לנסות ולהסיק מן האמור דברים שאין בו.

6.סוף דבר; דין בקשת המבקש להדחות; יהיו 'מקורותיו ההיסטוריים' של הסכסוך והמהלכים בעניינו כאשר יהיו, הרי שכיום עניין לנו לא בערעור על החלטת ראש הוצאה לפועל, אלא בהכרעה ישירה בסוגיה המצויה באורח מובהק בתחום דיני חדלות הפHרעון, קרי – הכרעה באורח בו משפיע צו חדלות פרעון על תחרות זכויות בין בעל התפקיד לבין צד ג' הטוען לזכאות בחלק ממצבת הנכסים הנחזים כנכסי הגוף חדל הפרעון. אי לכך, אין כל צורך להכביר מילים, כי לא היה כל מקום לנסות ולהעביר סוגיה זו לערכאה אזרחית, קל וחומר נוכח העובדה, כי עסקינן בהכרעה משפטית גרידא.

אי לכך, אין מנוס מדחיית הבקשה, על שני ראשיה. בנסיבות המקרה, הרי שלפנים משורת הדין, ונוכח הנזק שנגרם למבקש מניה וביה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, י' טבת תש"ע, 27 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: