משרד הביטחון חברה לביטוח בעמ נ' פלאח ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת באירוע של תאונת דרכים.

על פי כתב התביעה נטען כי ביום התאונה נסע רכב התובעת בכביש 461 מתל השומר לכיוון רמלה,בדרך עצר אחרי רכב אחר לפני רמזור אדו, וכשהוא במצב עצירה כאמור, נפגע מאחרו ע"י רכב נהוג בידי הנתבע 1 מבוטח אצל הנתבעת 2 , עקב אי שמירת מרחק.

הנתבעים הגישו הגנה ובה טענו כי , רכבה של התובע עמד מאחורי רכב אחר ברמזור, בהידלק האור הירוק ברמזור, הרכב שלפני רכב התובעת לא החל בנסיעה עקב קלקול שבו, ועל כן נהג רכב התובעת עקף את הרכב ה"תקוע" מנתיב ימין לנתיב השני מימין בו נסע הנתבע 1, חסם את דרכו של הנתבע 1 וגרם לתאונה .

בכתב התביעה אין כל זכר לקיומו של רכב שלישי , תקוע, שעמד בפני נהג רכב התובעת.

מטעם התובעת העיד הנהג , מר קובי חדד.

עד התביעה מסר בפתח עדותו שעמד בצומת סביונים בנתיב הימני ולא שם לב שלפניו יש רכב "תקוע " הרמזור התחלף לירוק , והרכב שהיה מאחוריו, זה של הנתבע 1, כנראה לא שם לב שהוא לא נוסע , ופגע בו מאחור לאחר ששמע חריקת בלמים . העד מצא להוסיף כי עוד לא התחיל לעקוף את הרכב התקוע .

העד נשאל, אם כתוצאה מהפגיעה של הנתבע 1 בו מאחור , הוא פגע ברכב התקוע שלפניו וענה בשלילה אם כי הוא אמר " עפתי קדימה אך לא ממש "

לעומתו הנתבע 1 מוסר בעדותו כי נסע בכביש, ולפתע רכב שהיה לפניו בצד ימין יצא מנתיבו לנתיב בו נסע הנתבע 1, היה ירוק ברמזור.

לשאלה מה היה המרחק בין הרכבים בזמן שרכב התובעת סטה שמאלה לנתיבו ענה "מטר שתיים "

לצורך הכרעה במחלוקת אותה עוררו שני הנהגים, נעזרתי בתמונות הנזק ברכבה של התובעת .

על פי התמונות ת/2 נראה נזק לכל רוב הדופן האחורית של הרכב. נזקים אלו מצביעים על כך בבירור כי רכבה של התובעת, בזמן המגע בין הרכבים היה כולו בנתיב הנסיעה של הנתבע.

זה ממצא ראשון.

באשר לשאלה אם החל נהג התובעת בעקיפת הרכב שלפניו , כגרסת הנתבעים, אם לאו כגרסתו, מעדיף אני את גרסת הנתבעים, קרי שנהג רכב התובעת משראה כי הרכב שלפני יאנו זז, והנתיב שמשמלאו , לגרסתו, פנוי , הוא החל בביצוע העקיפה , ועבר עם הרכב מנתיב ימין לנתיב השני מימין .למסקנה זו הגעתי בשתי דרכים

א- נסיבות המקום טרם התאונה תומכות במסקנה זו , רכב התובע מצא את עצמו אחרי רכב תקוע, שאינו זז. האור ברמזור מתחלף לירוק, ועד התביעה לא הסתיר את העובדה , כי התכוון לבצע את העקיפה " עוד לא הספקתי לעקוף (עמ' 1 שורה 27 )

ב- רכב התובעת עמד קרוב מאד, מאחורי הרכב התקוע. הפגיעה שרכב הנתבעים פגע בחלק האחורי של רכב התובע, כאשר זה בהכנה לתחילת נסיעה – כגרסתו- היא בעוצמה כזו שהיתה זורקת את רכב התובע לעבר הרכב התקוע . ואולם רכבה של התובעת לא פגע ברכב שלפניו, משמע שהוא לא היה לפניו, אלא שרכב התובעת היה כבר בנתיב השמאלי .

אם כן צא ולמד, כי רכב התובעת כן עקף את הרכב התקוע, והוא נפגע מאחור ע"י רכב הנתבעים ,לאחר שעבר מנתיב ימין לנתיב הסמוך..

ואולם תהליך העקיפה של רכב התובעת תא הרכב התקוע איננו אקט חד פעמי, אלא תהליך שלוקח זמן שאורכי , נקבע על פי המהירות בה נוסע הרכב העוקף. רכב המצוי בעצירה אחרי רכב תקוע והוא עוקף, מוציא תחילה את הפינה הקדמית שמאלית שלו מהנתיב ומכניס אותה אל הנתיב הסמוך ואחר כך אט אט – בהתחשב במהירות היציאה , ועד אשר יימצא הרכב העוקף כול כולו בנתיב הסמוך לוקח פרק זמן מסוים , וכאשר הדבר נעשה ממצב של עצירה הזמן הוא ארוך יותר.

במהלך כל הזמן הזה, הרכב הנוסע בנתבי הסמוך, רואה או אמור לראות את תנועת המעבר של הרכב העוקף, ולעשות מעשה, כולל , האטה ובלימה , סטייה , אם הדבר אינו מסכן את התנועה ,.

לא התרשמתי כי הנתבע עשה מעשה כל שהוא על מנת למנוע פגיעה ברכב התובעת, אשר כאמור עבר מנתיב ימין לנתיב הסמוך ופגע בו עם חזיתו בחלק האחורי של רכב התובעת, פגיעת חזית-אחור, קלאסית.