משקי ליסינג להתישבות אגודה שיתופית חקלאית נ' בני הרצלייה ואח'

פסק דין

1.התביעה ייסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה. אין למעשה מחלוקת שהתובעת זכאית לפיצוי על מלוא נזקיה; המחלוקת היא על מי מהנתבעים לפצותה.

אלו הן נסיבות התאונה: התאונה ארעה בכביש החוף, והיו מעורבים בה שני רכבים: רכב התובעת שהוא רכב פרטי, ורכב הנתבעים שהוא גורר ונגרר, טנדר אליו רתומה עגלה. הן על הגורר והן על הנגרר הועמסו סירות. שני הרכבים נסעו זה לצד זה, רכב הנתבעים בנתיב הימני, ורכב התובעת בנתיב שמשמאלו. לפתע, ותוך כדי נסיעה, ניתקה אחת הסירות מהרכב, עפה לכיוון הכביש ופגעה ברכב התובעת. נהג רכב הנתבעים העיד שהסירה עפה מהנגרר, וגם נהגת התובעת כתבה בהודעתה הכתובה, שככל הנראה הסירה עפה מהנגרר (ת/1).

2.הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה, ולא התייצבה לדיון. הנתבעים 1 ו – 3 הגישו שני כתבי הגנה. כתב ההגנה הראשון הוגש רק בשם הנתבעת 3 ונטען בו שהנתבעת 3 היא מבטחת הרכב הגורר בלבד הוא רכב הנתבעת 1, שאין כיסוי ביטוחי מהטעם שהנהג התרשל בחיבור הנגרר לגורר, ושמאחר ולטענת התובעת רכבה ניזוק מהנגרר, אין עילה לתביעה נגד הגורר. מספר חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת 3 "הודעה" לבית משפט, בה הודיעה שכתב ההגנה שהוגש בשם הנתבעת 3, יהא גם כתב הגנה מטעם הנתבעת 1, ולהודעה זו צורף כתב הגנה חדש. למותר לציין כי לא הוגשה כל בקשה לתיקון כתב ההגנה. לפי האמור בכתב ההגנה השני, רכב הנתבעת 1 הוא הרכב הנגרר ורכב הנתבעת 2 הוא הרכב הגורר, הפוך מהנטען בכתב ההגנה הראשון. עוד נטען שהנגרר הוא פאסיבי מטיבו ועל כן האחריות לתאונה רובצת על הגורר בלבד, שוב הפוך מהנטען בכתב ההגנה הראשון. לשני כתבי ההגנה, לא צורפה פוליסת הביטוח.

3.התובעת טוענת שיש לחייב את שלושת הנתבעים לפצותה על נזקיה; אשר לנתבעת 2, יש ליתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה. אשר לנתבעים 1 ו – 3, הטענות כולן הן הרחבת חזית אסורה, ולמעשה אין לנתבעים כל גרסה עובדתית. הנתבעים 1 ו – 3 טוענים שהנגרר הוא פאסיבי ומחובר לגורר, על כן אין להטיל עליו כל אחריות. בנוסף, לרכב הגורר יש חברת ביטוח נפרדת, חברת הביטוח אליהו, על כן ניתן לחייב את הנתבעת 3, כמבטחת הרכב הנגרר, במחצית הנזק לכל היותר.

אף אם אתעלם מכך שהנתבעת 3 לא ביקשה, וממילא לא קיבלה, רשות להגיש כתב הגנה מתוקן, מקובלת עלי טענת התובעת כי הנתבעים אינם יכולים להציג שתי גרסאות עובדתיות סותרות מבלי ליתן לכך כל הסבר. הנתבעים גם אינם יכולים לטעון לשתי תזות משפטיות הפוכות, אף אם מדובר בטענות משפטיות. הנתבעת 3 לא שלחה הודעה לצד שלישי לחברת הביטוח של הנתבעת 2, ולא טענה לכפל ביטוח. לא ניתן לטעון טענות אלו לראשונה בעת הדיון. על כן אבחן את אחריות הנתבעים 1 ו – 3 כפי שהיא עולה מהעובדות שהוכחו, ובהתאם לפלוגתאות שהועלו בכתבי הטענות.

4.נהגת רכב התובעת העידה שהיא נסעה בכביש החוף מצפון לדרום, ועוד מרחוק היא ראתה את רכב הנתבעים, כשהסירות המצויות עליו נראו לה קשורות בצורה רופפת בלבד. נהג רכב הנתבעים העיד שהוא נהג בטנדר אליו רתומה עגלה, ועליה מספר גדול יחסית של סירות. הוא עצמו לא העמיס את הסירות על העגלה אלא הוא קיבל את העגלה כשהיא כבר עמוסה בסירות, הוא רתם את העגלה לגורר, ווידא שהסירות קשורות כנדרש, קשר את פאנל האורות ויצא לדרך. כל סירה מחוברת למקומה בעזרת שני אבזמים, ובמהלך הנסיעה אחד האבזמים של אחת הסירות נסדק ונשבר, וכתוצאה מכך אחת הסירות שהיתה על הנגרר עפה, ופגעה ברכב התובעת. הנהג הוא עובד עיריית הרצלייה, והוא משרת במועדון בני הרצלייה, הנתבעת 1. בעלת הרכב היא הנתבעת 2, תנועת הצופים, והוא לקח ממנה את הרכב עבור הנתבעת 1.

5.מהעדויות האמורות עולה שאין מחלוקת שבמהלך הנסיעה השתחררה אחת הסירות שהועמסה על הנגרר ועפה. סירה אינה אמורה להתנתק ממקומה במהלך נסיעה. להיפך, על נהג רכב הנתבעים, כמי שמוביל מטען על רכב, לוודא שהמטען קשור כראוי, שהוא לא יזוז ושלא יתנתק ממקומו בעת הנסיעה. כך מתחייב מחובת הזהירות המוטלת על הנהג כמוביל מטען, וכך מתחייב גם מתקנה 85 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 הקובעת כך: "לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו .... אלא אם כן....המטען, מכסהו ומכסה הרכב, מחוזקים היטב באופן שלא יישמטו ולא יתרופפו עקב הנסיעה או מחמת הרוח...". מכאן שעל נהג רכב הנתבעים הנטל להראות שאין בהתנהגותו משום התרשלות שיחוב עליה.

על פני הדברים, אם התנתקה אחת הסירות ממקומה, יש להסיק שהיא לא היתה קשורה כנדרש. נהג רכב הנתבעים טען שאחד האבזמים נסדק ונשבר. גם אם כך אירע (ולא הובאה לכך כל ראיה, וב"כ התובעת התנגדה להרחבת חזית), לא הובהר מדוע נסדק אחד האבזמים, ואם הוא היה תקין טרם היציאה לדרך. הנהג העיד מפורשות שטרם החל בנסיעה הוא בדק רק את הרצועות הקושרות, אך הוא לא בדק, וגם לא ניתן לבדוק, את האבזמים עצמם. הנהג עצמו לא העמיס את הסירות, ומי שהעמיס את הסירות לא הובא לעדות. לפיכך לא נתבררו נסיבות שבירת האבזם, ומכל מקום, על הנתבעים הנטל להוכיח שהם לא התרשלו כלפי התובעת. הנתבעים לא הרימו נטל זה.

6.הנתבעים 1, 3, טוענים שהאחריות לתאונה רובצת רק על הנתבעת 2, בעלת הרכב הגורר. טענה זו נסמכת על אותם פסקי דין הקובעים כי בתאונה בה היה מעורב רכב עם גורר ונגרר, יש לראות בנגרר כפאסיבי בלבד, ובגורר, ובמבטחת הגורר, כאחראים לבדם לנזק. הפסיקה דנה רבות בשאלה על מי יש להטיל את האחריות לפגיעה, על הגורר, על הנגרר, או על שניהם כאחד. טרם נקבעה הלכה מחייבת בדבר (מבלי למצות אפנה למשל לת.ק. 2370/04 חדד נ. רמזי ואח' והאסמכתאות שם; ת.א. 21367/05 חסין נ. עטא ואח' והאסמכתאות שם; ת.א. 52724/07 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. איוב והאסמכתאות שם ת.א. 4210-06-08 זיוד נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח' והאסמכתאות שם; ורבים נוספים).

לטעמי הפסיקה הדנה בחלוקת האחריות בין הגורר לנגרר, אם בכלל, אינה ישימה לענייננו. אין מדובר בתאונה בה אחד הרכבים, הגורר או הנגרר, פוגע ברכב אחר. מדובר בהתנתקות של מטען מהרכב הנגרר. בנסיבות מעין אלו, לא ניתן לטעון שהנגרר אינו אלא החלק הפאסיבי (אליבא דגורסים כך), שהרי הנגרר נועד דווקא להוביל ולשנע מטען. בנסיבות אלו, וכאשר המטען הפוגע התנתק מהנגרר, אין מקום לטענה שאין להטיל אחריות על הנגרר.

כאמור, הנתבעת 3 לא כפרה בכך שהיא המבטחת של הרכב הנגרר. פוליסת הביטוח לא הוצגה, והנתבעת גם לא הצביעה על כל תניה ספציפית בפוליסה המצדיקה לשחררה מחבותה, פרט לטענה כוללנית שהנגרר הוא רכב פאסיבי. לא הוגשה הודעה לצד שלישי כלפי מבטחת הרכב הגורר, וגם לא נטען לכפל ביטוח. בנסיבות אלו חלה על הנתבעת 3 אחריות מלאה בגין אחריותה של המבוטחת, הנתבעת 1.

כאמור, הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה, ועל כן התובעת זכאי לפסק דין נגדה בהיעדר הגנה.

7.לאור האמור התביעה נגד שלושת הנתבעים מתקבלת, למעט ראש הנזק של השבתת הרכב, שלא הוכח. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 4,208 ₪ צמוד מיום 14.10.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 900 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"א, 18 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: