משקי ליסינג להתיישבות אגודה שיתופית חקלאית בעמ נ' ברלין ואח'

פסק דין

התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכבים. התובעת טוענת כי אחד מרכביה נפגע בהיותו במצב עמידה בחניה מרכבו של הנתבע 1 (להלן "הנתבע"). הנתבעת 2 היא המבטחת של רכבו של הנתבע אשר נהג ברכב במועד התאונה. מכאן התביעה להשבת נזקי הרכב של התובעת.

במועד התאונה רכב התובעת היה בשימושו של עסק ליבוא ביגוד (להלן "עסק יבוא ביגוד"). הנתבע 1 מנהל עסק אחר בתחום הדפוס על בדים. בין העסק הראשון לבין הנתבע 1 התקיימו קשרי מסחר שכללו מתן שירותים וקבלת סחורות באופן הדדי. מטעם התובעת העיד אחד העובדים בעסק של יבוא ביגוד ואשר לטענתו ראה את אופן קרות התאונה (להלן "העובד 1"). לטענת העובד 1 רכב התובעת עמד בחניה המצויה ממול לעסק, הנתבע 1 הגיע לעסק ליבוא ביגוד, החנה את רכבו ליד רכב התובעת ונכנס למקום. בשלב מסוים התנהל ויכוח קולני בין העובד הנ"ל לבין הנתבע ואשר בעטיו הנתבע זרק לעבר העובד קלסר ויצא מהמקום לכיוון רכבו. הנתבע נכנס לרכבו, חזר נסיעה לאחור על מנת לצאת מהחניה ואשר במהלכה פגע ברכב התובעת. לאחר מכן הנתבע יישר את רכבו ופגע ברכב התובעת בשנית וברח מהמקום (פרוט' עמ' 1 ש' 15 – 21). העיד גם עובד נוסף (להלן "העובד 2") שהיה בעסק ושמע רעש של התנגשות אך לא ברור מעדותו באם ראה את אופן קרות התאונה או לא (פרוט' 7 ש' 4 – 27).

העובד 1 העיד כי הנתבע 1 שלח למעבידו מכתב הודאה חתום ואשר לפיו הינו מקבל אחריות על התאונה ומוכן לשלם עבור הנזקים שגרם (ת/1). המכתב נשלח באמצעות הפקסימיליה והעובד 1 הוא לא האדם שקיבל את המכתב. המכתב האמור נערך על ידי הנתבע לאחר דין ודברים בין המעסיק לבין הנתבע, שבמהלכו הנתבע התנצל על הפגיעה ברכב התובעת (פרוט' עמ' 3 ש' 6 – 7). המעסיק לא הובא להעיד. הנתבע הכחיש את המכתב וטען שהחתימה המתנוססת עליו איננה חתימתו וכי מעולם לא שלח מכתב שבו הוא מקבל אחריות על התאונה. נהפוך הוא, הבעלים של עסק יבוא הבגדים הוא זה שניסח את המכתב והנתבע סירב לחתום עליו (פרוט' עמ' 8 ש' 20 – 23). במהלך הדיון סימנתי את המכתב כ- ת/1 וקבעתי שהוא מוגש בכפוף להסתייגויות באת כח הנתבעים שמדובר בראייה בלתי קבילה וקבעתי שאחליט בדבר קבילותו של ת/1 במסגרת פסק הדין.

הנתבע מאשר כי הגיע לעסק של יבוא הביגוד, והחנה את רכבו למול העסק. בשלב מסויים יצא מהעסק, לא פגע בשום רכב שהיה במקום, העובד 1 יצא לעברו, חסם את דרכו והתנה את המשך נסיעתו בכך שימסור לו את פרטי הרכב שבו נהג. כמו כן, הנתבע שלח ביום שלמחרת באמצעות הפקסימיליה העתק רישיון הרכב שבו נהג וכן העתק פוליסת הביטוח של הרכב (ת/2 ו- ת/3). הנתבע טען שהסכים לשלוח את ת/2 ו- ת/3 מאחר ובעל העסק ליבוא ביגוד התנה את תשלומו של חוב עסקי שהיה חייב לנתבע בכך שישלח לו את המסמכים הנ"ל.

המכתב שסומן כ- ת/1, הינו בעיני ראייה בלתי קבילה ואינני מבסס עליו ממצא עובדתי כלשהו לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים. בהיעדר קבילות ברי שהינו גם נעדר משקל. בעל עסק יבוא הביגוד שקיבל את המכתב לידיו וגם שמע את ההתנצלות של הנתבע לא הובא להעיד. לא הוכח שהחתימה שמופיעה על ת/1 היא אכן חתימתו של הנתבע ולא ברור מי ערך את המכתב הנ"ל.

יחד עם זאת, הנתבע הותיר רושם בלתי אמין וזאת מהטעמים שלהלן :

(א)מחד הנתבע הכחיש שבכלל קרתה תאונה ;

(ב)מאידך הנתבע לא נתן כל הסבר מדוע העובד 1, לפי טענתו, מצא לנכון לחסום את נסיעתו לאחר שיצא מהעסק והתנה את המשך נסיעתו בקבלת פרטי רכבו של הנתבע;

(ג)העובדה שהנתבע מצא לנכון לשלוח את העתק הרשיון והעתק תעודת הביטוח של רכבו (ת/2 ו- ת/3) לבעלים של העסק הביגוד, אומרת דרשני ומעמידה את הכחשתו הגורפת לעצם קרות התאונה באור שלילי.

העובד 1 שהעיד מטעם התובעת הותיר רושם אמין ולא מצאתי נימוק משכנע שלא להסתמך על

עדותו. הנתבעים הפנו לדבריו של העובד 1 בהודעה שמסר לתובעת על אופן קרות התאונה ושם

נאמר "הגעתי למקום והחלפתי פרטים עם הנהג הפוגע" בעוד שבעדותו בבית המשפט טען כי

הנתבע ברח מהמקום ולא מסר פרטים (פרוט' עמ' 6 ש' 1 – 8). אלא מאי ? אירוע התאונה היה ב-

21.6.10. הנתבע אישר ששלח את העתק רישיון הרכב והעתק תעודת הביטוח של רכבו ביום

שלמחרת, היינו 22.6.10. ההודעה על התאונה לתובעת הינה מיום 30.6.10, אחרי שהעובד 1 כבר

קיבל את פרטי רכבו של הנתבע.

לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה ומורה לנתבעים 1 ו- 2, באמצעות הנתבעת 2, לשלם

לתובעת את הסכומים הבאים :

2,711 ₪ עבור הסכום ששולם עבור התיקון של הרכב על פי חוות דעת שמאי ;