משעני(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר שהוגש על החלטתו של בית המשפט השלום בבאר-שבע מיום 4.8.2011, לפיה הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

החלטה זו ניתנה בזיקה לכתב אישום ולבקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה כנגד העורר.

עיון בכתב האישום מושא בקשת המעצר מלמד כי כנגד העורר הוגש כתב אישום האוחז 7 אישומים כאשר 6 מהם נוגעים לביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, כאשר הסם המסוכן שעל פי הטענה סיפק העורר לסוכנת משטרתית כיסוי ברוב רובם של האישומים היה מסוג קוקאין במשקלים שונים.

האישום השישי עניינו החזקת סם לצריכה עצמית ועל פי הנטען בו עובר למעצרו נמצא ברשות העורר סם מסוכן מסוג חשיש.

במסגרת הדיון בבקשה בבית משפט קמא לא ביקש ב"כ העורר לחלוק על קיומה של תשתית ראייתית היוצרת מעצם טבען ומהותן של העבירות גם עילת מעצר מנדטורית. למעשה, ב"כ העורר ייחד את טענותיו לכך שבימ"ש קמא יורה על הגשת תסקיר מעצר לרגל האפשרות כי תינתן לעורר אפשרות להשתלב בטיפול גמילה זאת על רקע מהלכים מקדימים, ראשוניים אמנם שביצע העורר בכיוון זה ערב מעצרו.

בימ"ש קמא לאחר ששמע את הבקשה מצא לנכון לדחותה, תוך שהוא מציין, כי "אף שככלל אין בתי המשפט נוהגים לשחרר עברייני סמים המובאים בפניהם בחלופת מעצר, מחוייב בית המשפט לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, האם יש בנמצא חלופת מעצר שתפיג את המסוכנות". בהמשך ציין בימ"ש קמא את הכלל הנוהג לגבי עברייני סמים, לגמרי החומרה בעבירות סחר בסמים זאת לצד אזכור הצד הפסיקתי כי הליך הגמילה לרוב מקומו הוא בשלב שלאחר הכרעת הדין.

בית המשפט קמא לא ראה מקום ואף לא מצא התקיימות נסיבות מיוחדות כדי לאפשר שחרורו של העורר לחלופת מעצר לצורך גמילה בקהילה טיפולית סגורה. נדמה כי בכך נקלע בית משפט קמא לכלל טעות שהרי בקשת העורר לא הייתה להתיר כבר באותו שלב את שילובו בטיפול גמילה, אלא לכל היותר בקשתו הייתה כי שירות המבחן שהוא הגוף המוסמך על פי דין להעריך מסוכנות ואף להמליץ אם בכלל על השתלבות בטיפול גמילה, יתן דעתו ביחס למידת רצינותו של העורר להמשיך בכיוון זה ואף מידת מוכנותו של העורר למחירים הכרוכים בהשתלבות בטיפול גמילה בוודאי במסגרת סגורה.

כאמור, בית משפט קמא לא ראה לנכון מלפניו להורות על הגשת תסקיר מעצר, ועל כך מבוסס הערר שבפני.

בעניין זה ביקש ב"כ העורר להפנות לבש"פ 3137/08 שם נדרש בית המשפט העליון לערר שהוגש על החלטה לעצור את העוררת שם עד לתום ההליכים, כאשר נדחתה בקשתה לשלבה בהליך טיפולי, הגם שבעניינה הייתה המלצה של שירות המבחן לשלוח את העוררת להליך טיפולי.

בית המשפט העליון, לאחר ששב והדגיש מושכלות ראשונים לעניין האפשרות לשחרר לחלופת מעצר ולעניין האפשרות כי כבר בהליכי המעצר תינתן לנאשם אפשרות להשתלב בהליך טיפולי, ביקש לחדד ולהדגיש כי גם בעניינו של נאשם אשר טרם החל בהליך גמילה קודם למעצרו, ניתן בהחלט לשקול את שחרורו למוסד שיקומי בהתקיים שני תנאים מצטברים. האחד – כי בית המשפט השתכנע שרצונו של הנאשם להתחיל בטיפול הינו רצון ואמיתי והוא אינו תלוי העובדה של העת האמורה, הונפה חרב המעצר מעל צווארו של הנאשם, והאחר – כי בית המשפט מצא ולו על יסוד התרשמות שירות המבחן כי סיכוייו של הנאשם להצליח בטיפול גבוהים.

נכון, כי בעניין שנדון בבש"פ 3137/08, לא הורה בית המשפט העליון על שילובה של העוררת במסגרת טיפולית, זאת מן הטעם, כי המדובר היה בעוררת המכורה לסמים במשך תקופה ממושכת, אינה עובדת למחייתה, ולא ניהלה מזה זמן רב חיים נורמטיביים. מה גם שמדובר היה בעוררת שלה עבר פלילי מכביד.

בענייננו, מבקש העורר להבדיל את נסיבותיו מאלו שעמדו בבסיס החלטת בית המשפט העליון שלא לאפשר לעוררת שם להשתלב בטיפול גמילה, ובין היתר הוא מציין כי מעולם קודם לכן לא ניתנה בידו ההזדמנות להשתלב בטיפול גמילה, וכן כי עברו הפלילי גם אם הוא קיים אינו מכביד.

עיינתי ברישום הפלילי, ומצאתי כי לנאשם יליד 1981, 5 הרשעות, האחרונה עניינה גם החזקת סמים לצריכה עצמית, כאשר העבירות בוצעו בנובמבר 2008, כך שבהחלט ניתן להצביע על פסק זמן מסויים, אולי לא ארוך מדי שחל בין הסתבכותו האחרונה של העורר בעבירות סמים עד להסתבכותו הנוכחית. אכן ההסתבכות הנוכחית היא קשה ויש מי שיאמר קשה למדי, שהרי המדובר ב – 6 אירועים שונים שבהם סיפק העורר סם מסוג קוקאין לסוכנת משטרתית. יחד עם זאת, גם בית משפט קמא ציין את העובדה כי העורר משתמש בסמים כאשר מכתב האישום ניתן בהחלט להבין כי אין המדובר במי שהסמים היו תחת ידו, אלא במי שבעיקר שימש כגורם מתווך בין הסוכנת בכיסוי לבין ספקי הסמים, כאשר בחלק מהמקרים התקבלו אצל העורר כמויות סמים גדולות יותר מאלה שהוצעו לסוכנת זאת על מנת לשמש את צרכיו של העורר בעצמו.

המשיבה בטיעוניה ביקשה לקיים את החלטת בית משפט קמא, תוך שהיא מדגישה את הכלל הנוהג לגבי סוחרים בסם לצד הכלל האחר הנוגע לכך שהשתלבות בטיפול גמילה דרך המלך היא בשלב שלאחר הכרעת הדין וטרם גזירת העונש.

לעניין העולה מפסיקת בית המשפט העליון, אכן בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נגד אשר סויסה, נמצא ריכוז ומקבץ של כלל המגמות והלכי הרוח עליהם ניתן להצביע בהחלטות שונות שניתנו על ידי שופטי בית המשפט העליון בנוגע לעיתוי הראוי לגמילה מסמים. יחד עם זאת, לטעמי ראוי גם לתת הדעת לבש"פ 5084/11 סלמה אבו כף נגד מדינת ישראל, שם נידון עניינו של העורר אשר הועמד לדין בגין ביצוע עבירה של שוד, כאשר במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בבקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים, ביקש העורר לאפשר לו השתלבות במוסד גמילה. המאשימה התנגדה לכך בטענה כי העורר אינו עומד בחריגים הקבועים בפסיקה, ובימ"ש המחוזי (כב' השופט ואגו) ראה להורות על שליחת העורר לתסקיר שירות המבחן. בית המשפט העליון בהידרשו לכך לא סבר כי מדובר היה בהוראה שהיא בלתי נכונה או שלא ניתן להצדיקה ולמעשה נקודת המוצא של בית המשפט העליון הייתה כפי שגם סבר בית המשפט המחוזי, כי ראוי שעניין ההשתלבות בטיפול גמילה, אם בכלל, יידון רק לאחר קבלת תסקיר.

ברוח דברים אלו סברתי כי אין הצדקה למנוע מהעורר פתחון פה ולו ראשוני ולו מסויים באפשרות לשכנע את בית המשפט הדן בבקשה לגופה, כי חרף חומרתו של כתב האישום וחרף עברו הפלילי, ניתן גם ניתן ליתן בו אמון לעניין האפשרות לשלבו בטיפול גמילה, וכן כי הרצון המובע על ידו להשתלב בטיפול גמילה איננו מהשפה אל החוץ אלא מיסודו ויתדותיו ברצון פנימי כן ואמיתי לערוך שינוי בחייו.

בהקשר זה ראוי גם לציין כי העורר התארס זה לאחרונה וכי הוא ובת זוגו אף עתידים להינשא בקרוב ובכך יש לפחות משום חיזוק ראשוני לאפשרות כי העורר אכן ערך חשבון נפש עם עצמו עוד קודם למעצרו.

אשר על כן, עררו של העורר מתקבל במובן זה שהנני להורות לשירות המבחן להיערך להגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר שיבחן את מסוכנותו ואף ייבחן האם אכן החל העורר קודם למעצרו בהליכים מקדימים לאפשרות השתלבותו במסגרת גמילה, תוך ששירות המבחן יתן דעתו והמלצתו לאפשרות זו, אם בכלל.

שירות המבחן ייערך כך שתסקיר מעצר, כאמור, יוגש במידת האפשר בתוך 21 יום מהיום.