משען נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.1.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 5% נכות צמיתה מיום 27.1.12 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1על אף העובדה כי בבדיקתה את המערער מציינת הוועדה קיומו של קרע גדול של יותר מ- 20 ס"מ, קובעת הוועדה כי מדובר בפציעה קלה בלבד ומעניקה נכות בהתאם לתקנה 54(4)(א) בגין קרע בשריר בדרגה קלה במחצית. כמו כן, לא ברורה קביעת הוועדה לפיה התאחה הקרע שכן מדובר בקרע באורך של 20 ס"מ, כאשר לא סביר שהתאחה בחודש ימים.

2.2קביעת הוועדה אינה ברורה ואינה מאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה שכן על פי בדיקות ההדמיה מדובר בקרע גדול שהותיר צלקת משמעותית ואין האמור עולה בקנה אחד עם קביעת הוועדה כי מדובר בפציעה קלה בלבד. הוועדה אינה מתייחסת לעוצמת הקרע כעולה מבדיקת האולטרסאונד, מדובר בממצא אובייקטיבי ועל כן, קביעת הוועדה כי לא מצאה ממצאים במסגרת בדיקתה הקלינית את המערער, אינה רלוונטית.

2.3אף אם סברה הוועדה כי מדובר בפציעה קלה לעניין השריר, היה עליה להעניק נכות בנוסף בגין הצלקת שנותרה. היה על הוועדה במקרה זה להתאים בעניינו של המערער פריט ליקוי 35(1)(ב') הדן בשינויים ניווניים והקובע, כי כאשר בדיקה קלינית נמצאה תקינה ולא נמצאה כל הגבלה בתנועה עדיין יש מקום לבחינת ההשפעה על כושר הפעולה, זאת בפרט לאור העובדה שהמערער ציין בפני הוועדה, כי קיימת לו רגישות בחלק פנימי של ירך שמאל וכי לאחר מאמץ, מרגיש מוגבלות וכאבים בירך ימין.

3.טענות המשיב:

3.1על פי בדיקת האולטרסאונד שהציג המערער מדובר בקרע שהתאחה. כל טענות המערער הן טענות רפואיות הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וממצאיה פורטו בפרוטוקול הוועדה, כמו כן עמדה הוועדה על בדיקת אולטרסאונד עדכנית מחודש 1/13 לאורה קבעה הוועדה, כי הקרע נסגר.

3.2הוועדה מציינת, כי מדובר בקרע שריר בעוצמה קלה. בחירת פריט הליקוי והתאמתו למצבו הרפואי של המערער הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה.

3.3כאשר קיים פריט ליקוי ספציפי היכול להתאים למצבו של המערער, יש להעדיף אותו על פני סעיף ליקוי סל כגון 35 אליו מפנה ב"כ המערער.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה מסמכים רפואיים שהומצאו מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.

8.במסגרת ישיבתה מיום ה- 13.1.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער וב"כ (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציינו כי הערעור נסוב על קביעת דרגת נכות בשיעור 5% כאשר לא מדובר בעניינו של המערער בפציעה קלה ובהיותו שחקן כדורגל הפציעה פוגעת בתפקודו מאחר ומדובר בפגיעה ברגל דומיננטית כאשר נוצרה לו צלקת לאורה יש לקבוע אחוזי נכות. המערער הוסיף, כי הוא סובל מהגבלה באופן כללי ובעת בעיטה חש בכאבים בירך ימין.

9.הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה:

"בדיקת US מ- 6.1.13 – מ/א קרע של שריר AL מימין הודגמה צלקת בגודל של 1.4 ס"מ X 3 ס"מ, ללא שינוי משמעותי בהשוואה לבדיקה קודמת מ- 1.7.12.

בבדיקה – ללא סימני דלדול שרירים בגפיים תחתונות. היקף שוקיים וירכיים שווה בנקודות זהות. הפעלת מפרק ירך מימין ללא הגבלה, כולל עטיה הצמדה, כיפוף ויישור, הצמדה, ושכיבה על הצד ממצב ישיבה – ללא הגבלה כוח שמור, לא ... במישוש לאורך שריר האידיקטור חסר רצף או צלקת" (ההדגשה הוספה א.ק).

10.במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: