משעלי נ' עמידי

פסק דין

תביעה כספית להשתתפות בהוצאות עבור הכנת תכנית בניה בנכס משותף.

רקע כללי וטענות הצדדים:

לטענת התובעת, אשר מיוצגת במשפט על ידי בנה מר אלי אסולין (להלן: אסולין) על פי יפוי כח נוטריוני, בזמנים הרלבנטיים לתביעה, היא והנתבע היו בעלים של נכסים שנמצאים בבנין משותף; זכויות הבניה שהיו קיימות בבנין עמדו על 80 מ"ר, כאשר לכל צד היו שייכים 40 מ"ר; בשנת 2002 היא הגישה תכנית בניה (להלן :תב"ע) להגדלת אחוזי הבניה בגג הנכס; לאחר הליכים שונים וארוכים, אושרה התב"ע בשנת 2005, אשר הגדילה את זכויות הבניה בבנין ב-460 מ"ר, 230 מ"ר לכל צד, וזאת חרף התנגדותו של הנתבע, אשר הגיש התנגדויות לתכנית וניסה לטרפד אותה.

התובעת ממשיכה וטוענת, כי היא נשאה בהוצאות התב"ע לבדה ללא כל השתתפות מטעם התובע; היא שילמה לאדריכל שטיפל באישור התכנית, מר רוני עמויאל (להלן: עמויאל), סך של 12,000 דולר; הנתבע סירב להשתתף בהוצאות בגין הכנת התב"ע למרות שהתכנית הקנתה לו זכויות בניה והשביחה במידה רבה את ערך נכסו. משכך, התובעת מבקשת שהנתבע ישלם לה את חלקו בהוצאות בגין אישור התכנית בסך של 31,000 ₪.

מנגד טוען הנתבע כי, דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בי-דין, שכן כבר הוגשה תביעה לחיובו בהוצאות בגין הכנת התב"ע על ידי עמויאל, אשר נדחתה בפסק דינה של כב' השופטת שלו-גרטל. בפסק דינה קבעה כב' השופטת גרטל-שלו כי עמויאל לא הוכיח שהנתבע הזמין אצלו עבודה, וכי אין ראיה שהיתה הסכמה בין הצדדים לכך שעמויאל יבצע עבודות עבור הנתבע; עוד נקבע, כי תמיר כהן הוא זה שהזמין את העבודה מעמויאל וכי האחרון חתם עם תמיר כהן הסכם שותפות בנוגע לזכויות הנתבע בנכס, לרבות בענין שכר הטרחה; עוד נקבע בפסק הדין, שהתובעים לא הוכיחו כי הנתבע הפיק תועלת מעבודתם, אלא ההיפך; עוד נקבע כי עמויאל אישר לנתבע בכתב כי הוא אינו חייב עבורו דבר בגין הכנת התכניות.

הנתבע מוסיף וטוען כי, כל מטרת התביעה היא להתעמר בו כאדם מבוגר שהתובעת ושותפה רמסו את זכויותיו כאשר פלשו לשטח הגג שבבעלותו ובנו על חלקו בגג תוך סטיה מהיתר הבניה.

עוד טוען הנתבע כי תמיר כהן אף הוא הגיש נגדו תביעה לתשלום הוצאות בגין אותה תב"ע, תביעה אשר אף היא נמחקה על ידי בית המשפט (כב' השופט רובין) ביום 4/4/2011.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ולעדויות מטעם הצדדים בדיון מיום 2/2/2011 ומיום 22/6/2011, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ראשית, מדובר בתביעה שלישית שמוגשת כנגד הנתבע על ידי גורם שלישי, לתשלום אותן הוצאות בגין הכנת התב"ע; התביעה הראשונה הוגשה על ידי עמויאל, אשר טען בתביעתו כי הנתבע חייב לשלם לו שכר ראוי; כאמור, תביעה זו נדחתה בפסק דינה של כב' השופטת שלו-גרטל. תביעה נוספת הוגשה על ידי תמיר כהן, אשר היה קשור בהסכם עם הנתבע ואף הוא תבע מהנתבע לשלם לו הוצאות עבור הכנת התב"ע; כאמור, גם תביעה זו נמחקה על ידי כב' השופט רובין, תוך שנקבע שתמיר כהן יכול להגיש תביעה חדשה מסודרת כנגד הנתבע. יוצא, אפוא, שהנתבע עדיין חשוף לתביעה בגין אותו ענין על ידי תמיר כהן.

תביעה זו עומדת בסתירה לתביעתו של עמויאל, שכן באותה תביעה נטען על ידי עמויאל כי לא שולם לו שכרו, ולפיכך תבע מהנתבע לשלם לו שכר ראוי בסך 96,852 ₪; ואילו במהלך הדיון בתביעה זו העיד אסולין כי הוא שילם לעמויאל את שכרו למעט 16,000 ₪ עוד לפני התביעה של עמויאל (ראו עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 22/6/2011, ש' 20-25).

תביעה זו אף עומדת בניגוד לתביעתו של תמיר כהן, שכאמור, תבע את הנתבע לתשלום הוצאות בגין הכנת התב"ע שכאמור תביעתו נמחקה.

זאת ועוד, מחומר הראיות עולה כי הנתבע היה קשור בהסכם אך ורק עם תמיר כהן, ובענין זה אף התנהלו הליכים משפטיים בין השניים; תמיר כהן מצידו היה קשור במערכת הסכמית עם עמויאל, דודו דרעי ואסולין, שנראה שאף היא עלתה על שרטון. בנסיבות אלה, לנוכח תביעתו של תמיר כהן ולנוכח מערך ההסכמים והתביעות שהתנהלו בכל הקשור לתב"ע, נראה כי אם קיימת יריבות כלשהי עם הנתבע בעניין נשוא התביעה, הרי שזו צריכה להיות בינו לבין תמיר כהן.

לא זאת אף זו, בפסק דינה של כב' השופטת שלו-גרטל נקבע כי: "הכנת התכנית היתה בראש ובראשונה לתועלתו האישית של עמויאל, לאור מהות ההסכם שלו עם תמיר (נ/1). עמויאל פעל בניגוד אינטרסים. התברר במשפט שהתכנית שהכין משרדו היתה בניגוד גמור לעמדת הנתבע, מנוגדת לאינטרסים שלו, והוא הביע התנגדותו לאורך כל הדרך לרבות בפגישות אצל עורך דינו...".

קביעה זו של בית המשפט יוצרת השתק פלוגתא אף כנגד התובעת, וזאת נוכח "קרבה-זיקה משפטית ועניינית" בין עמויאל לבין התובעת בעניין זה, שכן עמויאל הוא הגורם המקצועי שפעל מטעם התובעת להכנת התב"ע והיה קשור איתה במערכת הסכמית, ומשנקבע בתביעתו של עמויאל כי התכנית שהוא הכין היתה מנוגדת לאינטרסים של הנתבע, הרי שקביעה זו יפה גם בעניינה של התובעת (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, (חלק רביעי 2009), בעמ' 1621). חשוב לציין כי גם התובעת מציינת בסעיף 5 לכתב התביעה, כי תכנית הבניה אושרה חרף התנגדותו של הנתבע, שהגיש התנגדויות לתכנית וניסה לטרפד אותה.

מעבר לכל האמור לעיל, נתגלו סתירות ממשיות בגרסתו של אסולין בכל הנוגע לעלויות התב"ע, שכן נטען בכתב התביעה כי התובעת שילמה לעמויאל סך שווה ל- 12,000 דולר ארה"ב (סע' 6 לכתב התביעה), כאשר חלקו של הנתבע בהוצאות התכנון מגיע ל-31,000 ₪, ואולם במהלך עדותו נמסר על ידי אסולין כי הוא שילם לעמויאל סך של 19,000 ₪ בלבד ונותר חייב לו סך של 16,000 ₪ (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 22.6.11, ש' 21-26); דברים אלה של אסולין עומדים בסתירה עם האמור בכתב התביעה כאמור; זאת ועוד, על -פי דבריו של אסולין, סה"כ עלות שכרו של עמויאל אמורה להגיע לכ- 35,000 ₪, כאשר חלקו של כל צד אמור לעמוד, אם בכלל, על 17,500 ₪ בלבד, זאת כאשר עמויאל תבע מהנתבע שכר בסך של 96,852 ₪! יוצא, אפוא, שבכל מקרה, דין התביעה להידחות משום שהתובעת לא הוכיחה את סכום תביעתה.

זאת ועוד, מתצהירו של עמויאל אשר הובא כעד מטעם התובעת, עולה כי היה לעמויאל סיכום נפרד ועצמאי לעניין תשלום שכרו עם התובעת ודודו דרעי; ע"פ סיכום זה היה על התובעת ודודו דרעי לשלם לעמויאל סך של 30,000 ₪ בגין חלקם בהכנת התב"ע, וזאת ללא קשר לחלקו של הנתבע אשר לגבי חלקו בנכס היה קיים הסכם בין עמואיל לבין תמיר כהן. כאמור, מעדותו של אסולין עולה כי עד היום הוא לא שילם אף לא את חלקו שלו בשכרו של עמואיל. יוצא, אפוא, כי לתובעת אין עילת תביעה כנגד הנתבע הן משום שהיא אינה מחויבת ולא חויבה לשלם לעמויאל מעבר לחלקה בשכרו של האחרון על ההסכם שקיים בינה לבין עמויאל, והן משום שעד היום היא אף לא שילמה לעמויאל את חלקה שלה בשכרו על פי אותו הסכם.

לנוכח כל האמור, אני מחליט לדחות את התביעה. התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך של 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד סיון תשע"א, 26 יוני 2011, בהעדר הצדדים.