משעלי נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה שנמסר לידיו.

לאחר ששקלתי את הבקשה ועיינתי בחומר שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, המדובר בדוח ששולם. ההלכה היא כי תשלום הדוח מהווה הודאה באשמה, ודינו של מי ששילם כדינו של מי שנדון על פי הודאתו ואף נשא בעונשו. בנסיבות אלה נקבע כי הארכת מועד לאחר התשלום תיעשה רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם לא ידע אדם על הדוח ותשלומו, ולא יכול היה לדעת.

אין זה המקרה שלפניי. המבקש קיבל לידיו את הדוח ומכאן שידע עליו היטב והוא טוען כי בת זוגו היא ששילמה את הדוח בלי ידיעתו. בהחלטה מיום 23.10 נדרש המבקש להגיש תצהיר אודות נסיבות תשלום הדוח, אך נמנע מלעשות כן, לא הגיש תצהיר של מי ששילם את הדוח בפועל, לפי טענתו, אלא אך חזר על הטענה כי הדוח שולם על ידי בת זוגו.

שנית, אף טענתו של המבקש כי הגיש בקשה להישפט לא נתמכה בראייה כלשהי. בהחלטה מיום 23.10 נדרש המבקש במפורש להמציא ראייה כאמור אך לא עשה זאת, ואף טענה זו נותרה בגדר טענה בעלמא.

שלישית, מעיון בחומר שהוגש עולה כי כבר בחודש אפריל קיבל המבקש הודעה על פסילת רשיונו עקב צבירת ניקוד, אולם לא הגיש את הבקשה דנן אלא בחלוף כשישה חודשים. המועד המקורי להגשת בקשה להישפט הינו 3 חודשים, והגם שלא נקבע מועד להגשת בקשה להארכת מועד, מובן כי בקשה מעין זו צריכה לבוא בהקדם לאחר שנודע לאדם על הצורך בהגשתה. השתהות של שישה חודשים, תקופה כפולה מהתקופה המקורית להגשת בקשה להישפט אינה סבירה בעיני.

ההלכה היא כי יש להתייחס לבקשות להארכת מועד בזהירות, ובמיוחד לבקשות הבאות לאחר הפעלת אמצעי תיקון בידי משרד הרישוי. כאשר מדובר בדוח ששולם, המבקש מעלה טענות שונות בלא כל ביסוס ותימוכין וכאשר הוברר כי השתהה משמעותית בהגשת הבקשה, אינני רואה אפשרות להיעתר לה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ב, 13 נובמבר 2011.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: