משעלי נ' חן ואח'

פסק דין

1.תביעה כספית ע"ס של 10,701 ₪, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לקטנוע של התובע, מ.ר. 5255964, בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 18.9.10.

2.הצדדים הסכימו למתן פס"ד על דרך הפשרה, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, לאחר שהוסברו להם מהות ההליך וטיבו.

3.התובע טען כי הוא נסע, בזמנים הרלוונטיים לתאונה, ברח' חנקין בקרית אתא כשלפתע הרכב הפוגע, אשר נסע בכיוון הנגדי ובא ממול, פנה שמאלה לכיוון רח' סוקולוב ללא מתן זכות קדימה לקטנוע של התובע, חסם את נתיב נסיעתו וגרם לו להתנגש בעוצמה בחלקו האחורי של הרכב.

4.בעקבות התאונה הוכרז הקטנוע כאובדן כללי והורד מהכביש. ערכו של הקטנוע, עפ"י חוות דעת שמאי שצורפה לתביעה עמד ע"ס של 8,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה נוכו ערכי השרידים בסך של 800 ₪. הנזק שנגרם, כולל שכ"ט שמאי בסך של 501 ₪, עומד ע"ס של 7,701 ₪.

בנוסף, טען התובע כי נגרמו לו הוצאות שונות, הכוללות הוצאות משפט ונסיעות, ועוגמת נפש בסך של 3,000 ₪.

5.בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את גרסתו של התובע. עפ"י הנטען, עת הגיע הנתבע מס' 1 (להלן "הנתבע") לצומת וביקש לפנות שמאלה, עצר את הרכב ורק לאחר שוידא כי אין רכבים בכביש החל לפנות שמאלה, לפתע שמע חריקת בלמים מימינו וראה את התובע שכוב על הכביש.

הנתבע טען כי אינו קשור כלל לתאונה, שכן הוא נכנס לצומת כשלא היו בה רכבים. הוא משער כי האופנוע הגיע במהירות ונבהל כשראה את רכבו של הנתבע, לקראת סיום הצומת.

הנתבע טען כי לא היה מגע כלשהו בין הרכב שלו לקטנוע של התובע וטענתו של התובע כי הוא פגע בחלקו האחורי של הרכב הוכחשה טוטלית ע"י הנתבעים.

בנוסף לאמור נטען כי, הקטנוע נבדק ע"י השמאי רק ביום 6.10.10, כשלושה שבועות לאחר התאונה ומכאן שלא הוכח הקשר בין הנזק שתועד בחוה"ד לבין הנזק שנגרם בתאונה.

6.שמעתי את שני הנהגים, אשר העידו כל אחד לגרסתו אודות אופן התרחשות התאונה.

7.התובע חזר על גרסתו. הוא העיד כי הנתבע אשר הגיע ממול עם רכבו והתכוון לפנות שמאלה לא ראה אותו. כשהתובע היה באמצע הצומת והתקרב אליו רכבו של הנתבע, הוא בלם והחליק ניסה לברוח שמאלה ואז התנגש ברכב הנתבע.

התובע העיד כי היו במקום שני עדי ראייה לתאונה, אולם אלה לא הצליחו להגיע לדיון למתן עדות.

הנתבע בתורו הכחיש כל זיקה לתאונה. הוא טען כי פנה שמאלה וכי לא היו רכבים בכביש. על פי גרסתו, רק לאחר שפנה שמאלה, ראה את הקטנוע על הכביש. הוא טען כי התובע עובד כשליח בפיצריה קרובה וככל הנראה ירד אל הכביש מהמדרכה במהירות, דבר שגרם להחלקתו ולנפילתו.

הנתבע העיד כי לאחר שראה את התובע על הכביש ניגש אליו ושאל אותו אם הכל בסדר, וכי זה אמר לי שכן ושהוא יכול לנסוע. רק מאוחר יותר, ולאחר שהמשיך בנסיעה התקשרו אליו אנשים שקשורים לתובע וביקשו שיחזור למקום בטענה כי הוא אשם בתאונה.

עוד העיד הנתבע כי לאחר התאונה, ביקר התובע בביתו וביקש את עזרתו ע"מ 'להוציא כסף' מהביטוח. התובע הסביר – כך העיד הנתבע – כי הוא לא רוצה לפגוע בנתבע וכי לא ידרוש ממנו פיצוי עבור נזקי גוף, אם כי מבקש את עזרתו בנוגע לנזק של הקטנוע, אשר לא היה מבוטח בביטול מקיף.

יצוין כי התובע אישר כי היה בביתו של הנתבע לאחר התאונה, אולם לטענתו היא הגיע אליו בכדי לחסוך את ההליך בביהמ"ש ובכדי להבהיר לו כי הוא 'סולח לו'.

עוד יצויין כי ברכבו של הנתבע נסעו שני אנשים, אשר לא התייצבו למתן עדות. הנתבע טען בעניין זה כי הם חיילים שלא יכלו להגיע לביהמ"ש.

8.כאמור, הצדדים הסכימו למתן פס"ד לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט. על אף שביהמ"ש אינו מחוייב, במסגרת דיונית זו, לנמק את פסק דינו. אביא להלן חלק מהשיקולים אשר הביאו אותי להכרעה הסופית בתיק :

א. עניין לנו בשתי גרסאות עובדתיות קוטביות, כאשר הן העדים מטעם התובע והן אלה מטעם הנתבע לא התייצבו למתן עדות. תמונות הנזק בקטנוע לא יכולות לחזק גרסתו של מי מהצדדים.