משעור נ' ימין

פסק דין

בתביעה שבפניי עותר התובע, שהינו עו"ד במקצועו, לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 1,500 ₪, יתרת שכר הטרחה המגיע לו, לטענתו, בגין השירותים המשפטיים שהעניק לה, כמפורט בכתב התביעה.

בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת היא לא הכחישה קבלת שירותים משפטיים מהתובע, אולם טענה כי אין הוא זכאי לסכום אותו הוא תובע, אלא לפחות מכך. עוד טענה הנתבעת כי התובע יעץ לה לבטל את הצ'קים הדחויים שנתנה לחברת א. סלע מירון בע"מ (להלן: "חב' סלע"), בשל העובדה שזו סיפקה לנתבעת מכונות גימור שחלקן היה פגום. היא פעלה עפ"י היעוץ שקיבלה ממנו, ביטלה את הצ'קים ואלה הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ, והתברר כי ביטול הצ'קים על ידה, על פי עצתו של התובע, לא היה כדין.

הנה כי כן, המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה מה הוא שכר הטרחה המגיע לתובע עבור השירותים המשפטיים שסיפק לנתבעת.

לטענת התובע, עובר להסכמתו לייצג את הנתבעת, הוא הסביר לה כי שכר טרחתו "בגין הטיפול ו/או הייצוג (לא כולל הופעות בביהמ"ש), יהא 2,500 ₪ כולל מע"מ עבור התכתבויות, בקשת ההתנגדות והתשובה לתגובה החברה הזוכה לבקשת ההתנגדות". הנתבעת, לעומת זאת, טענה שלא סוכם דבר מראש באשר לשכר הטרחה וכי כאשר שאלה את התובע מה הוא שכר הטרחה המגיע לו השיב "אל תדאגי... אנחנו נסתדר", ולא נקב בסכום.

לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו כי הוסכם מראש על שכר טרחה בסך 2,500 ₪. כאן המקום לציין שהתובע לא טרח לערוך הסכם שכ"ט בכתב עם הנתבעת, כפי שמצופה מעו"ד סביר לעשות. אילו נערך הסכם בכתב בין הצדדים, ייתכן שההתדיינות בתיק זה הייתה נמנעת. יחד עם זאת, ברור כי התובע זכאי לשכ"ט ראוי עבור השירותים המשפטיים שהעניק לנתבעת. לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לעובדה שהתובע יעץ לנתבעת ייעוץ שגוי בכך שיעץ לה לבטל את הצ'קים הדחויים, ייעוץ שבעקבותיו ביטלה הנתבעת את הצ'קים ואלה הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ, דבר שגרם לנתבעת הוצאות מיותרות, אני מעריך את שכר הטרחה לו זכאי התובע בסכום כולל של 1,500 ₪. מאחר שאין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לו 1,000 ₪, היא נותרה חייבת לו 500 ₪.

לא נעלם ממני כי בשלב מסוים הביעה הנתבעת נכונות לשלם לתובע סה"כ 2,000 ₪ כשכר טרחה, אולם משהוא סירב להצעתה זו והתעקש כי תשלם 2,500 ₪, אין יותר תוקף להצעתה הנ"ל.

שקלתי אם אין מקום להפחית מסכום יתרת החוב את הסכום שחייב התובע לנתבעת בגין פנקסי חשבוניות שהיא הדפיסה לו, עפ"י בקשתו, אולם החלטתי לא לעשות כן, זאת משום שלא הוגשה תביעה שכנגד, לא הועלתה בכתב ההגנה טענת קיזוז ולא הובאו ע"י הצדדים ראיות באשר לעלות הדפסת החשבוניות.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות מקרה זה, לאור העובדה שהתובע דחה את הצעת הנתבעת לשלם לו סה"כ 2,000 ₪, ובחר להגיש את התביעה שבפניי, בה נפסק לו בסופו של דבר סכום קטן מזה, אינני מחייב את הנתבעת בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסה"ד לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: