משמורת זמנית על קטין תנתן בידי האם משיקולים של טובת הילד

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' שטמר), מיום 30.10.07, בבר"ע 2086/07. בהחלטה האמורה דן בית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה כבערעור, ביטל את החלטת הערכאה הדיונית והורה על השבת בנה הקטין של המשיבה ממשמורת אביו המבקש למשמורתה של אמו המשיבה.

           ואלו עיקרי העובדות הדרושות לענייננו: הוריו של הקטין, המבקש והמשיבה, נישאו זה לזו בשנת 1999. נישואים אלו היו נישואיהם השניים, כאשר למשיבה שני ילדים בגירים מנישואיה הקודמים. בינואר 2000 נולד בנם של המבקש והמשיבה, ובמהלך שנת 2001 התגרשו בני הזוג. בהסכם הגירושין מיוני 2001, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, נקבע כי הקטין יישאר במשמורתה של האם. כן נקבעו הסדרי ראייה לאב.

           שנים לאחר מכן, על רקע סכסוכם של ההורים והקושי שגילו בהימנעות מעירוב בנם בסכסוך שביניהם, החל הקטין לגלות קשיים התנהגותיים, ובהם גילויי חרדה. על רקע זה הורו הגורמים המקצועיים אשר טיפלו בקטין, לעצור כל תוכנית של שינוי משמעותי בחייו של הקטין, לרבות תוכניתו של האב להעביר את הקטין לבית הספר הריאלי בחיפה ותוכניתה של האם להעבירו לבית ספר בנתניה, שם ביקשה להקים בית עם בן זוגה החדש, לו עמדה להינשא.

           למרות האמור, ביולי 2007, עם סיום שנת הלימודים הראשונה של הקטין, רשמה המשיבה את הקטין לבית ספר בעיר נתניה. המבקש הגיש תביעה למשמורת על הקטין, במסגרתה הוגשה ביום 22.8.07 גם בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על האם להעביר את הקטין מבית הספר בו הוא לומד או להעתיק את מקום מגוריו לאזור שאינו במרחק סביר מבית ספרו. ביום 23.8.07 הוגשה גם בקשה מטעם המטפלת המשפחתית המוסמכת ופקידת הסעד לסדרי דין בתחנה לטיפול משפחתי, למנוע את העברת הקטין מבית הספר בקריית מוצקין בו למד בשנה שחלפה ולהורות על בדיקה פסיכיאטרית דחופה לקטין.

2.        בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת מרינה לוי) דן בבקשות והורה על המצאת תסקיר משלים בעניינו של הקטין. בדיון נוסף מיום 9.9.07 בפני כב' השופט דאוד מאזן, המליצו פקידות הסעד כי הקטין יועבר לחזקת אביו המתגורר בטירה,  על מנת שיוכל להמשיך ללמוד בבית הספר בקריית מוצקין, אליו יביאו אביו בכל יום.

           נוכח עמדתן של פקידות הסעד, הבהירה האם כי תשוב לקריית מוצקין לבית אימה (סבתו של הקטין) בו גרו היא והקטין קודם לכן. ברם, למרות הצהרת המשיבה קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי הקטין אשר היה עד לאותו שלב בחזקתה של האם, יועבר לחזקת אביו. בית המשפט לענייני משפחה נימק את החלטתו בקושי לקבוע אם עמדתה של המשיבה הינה כנה, או שמא מדובר במהלך טקטי בלבד וכן בהשפעות מהלך זה על הקטין. בנוסף נקבע כי שאלת המשמורת תקבע סופית מספר חודשים מאוחר יותר לאחר הגשת תסקיר נוסף ומשלים של פקידות הסעד.

3.        האם פנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשת רשות לערער על ההחלטה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' שטמר)  בהחלטתו מיום 30.10.07 קבע כי הבן יחזור להתגורר עם אימו בבית בו התגוררו יחדיו בקריית מוצקין. בית המשפט הבהיר כי הגורמים המקצועיים, לרבות פקידות הסעד, אשר העידו אף בפניו, לא קבעו מעולם כי האם איננה כשירה לגדל את הקטין או כי האב עדיף עליה מבחינת מסוגלותם ההורית. העדפת האב על ידי פקידות הסעד נומקה בצורך ביציבות בחייו של הקטין, אשר נפגעה עקב מעברה המתוכנן מלכתחילה של המשיבה לעיר נתניה. בית המשפט ציין כי לדעתו ניתוקו של הקטין מבית אימו הוא קיצוני באופן משמעותי ממעבר בית ספר (מה גם שממילא כבר נגרם המשבר של המעבר לנתניה) וכי יש להימנע מהענשת המשיבה על ידי ניתוק הקטין מאימו רק משום שזו חפצה לעבור להתגורר בנתניה עם בן זוגה. זאת בפרט לאחר שהודיעה כי אם הדבר ימנע ממנה את המשמורת על בנה תשוב להתגורר בקריית מוצקין. 

           ביום 27.11.07 - כחודש לאחר מתן פסק הדין וכשבועיים לאחר המועד בו הועבר הילד בחזרה לבית אמו - הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. בקשה זו היא בקשתו של האב, להתערבות בית משפט זה ולהשבת הקטין למשמורתו. לטענתו, הדוחות והתסקירים הרבים, כמו גם העדויות שהובאו בפני בית המשפט לענייני משפחה ובפני בית המשפט המחוזי, תומכים בהשארת הבן במשמורתו. זאת, בין היתר, על רקע הפרת המלצותיהן של פקידות הסעד על ידי המשיבה, בעצם המעבר לנתניה. עוד הדגיש המבקש כי מאחר שהקטין בילה שלושה לילות בשבוע ובכל סוף שבוע שני בביתו, לא יהיה במעבר הנוסף לביתו משום אקט פתאומי הפוגע בטובת הקטין ובשלומו.

4.        לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה על נספחיהן, מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           שתי הערכאות קמא בחנו ובדקו בהקפדה מרובה את עניינו של הקטין ואת טובתו. לצורך כך נעזרו הערכאה המבררת וערכאת הערעור בחוות הדעת של פקידת הסעד ושירותי הרווחה. המסקנות השונות אליהן הגיעו - התבססו על ניתוח מכלול השיקולים - ובראשן טובת הקטין - כפי שנתבקשו מתוך העובדות והראיות שהובאו בפניהן.

           ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי איזון הנתונים והראיות, והערכה נכונה של טובת הקטין במכלול כולו - חייבו את החזרתו למשמורתה של אמו. קביעה זו נסמכת כל כולה על ניתוח העובדות והנתונים בעניינם של ההורים ובנם הקטין. טענותיו של המבקש בבקשה זו אינן חורגות מהשגותיו לעניין ממצאי העובדה כפי שהתבקשו בעניין זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

           הבקשה אינה מעוררת סוגיה משפטית רוחבית החורגת ממתחם המחלוקת הספציפית שבין המבקש והמשיבה, ועל כן אין מקום או הצדקה ליתן בעניין זה רשות לערעור נוסף ול"גלגול שלישי" של ההליכים.

           נוסיף ונציין, כי המדובר בענייננו בהחלטת משמורת זמנית שתשוב ותיבחן בקרוב בבית המשפט לענייני משפחה לאחר הגשת תסקירים משלימים.

           וגם זאת. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 30.10.07 וביצועה נדחה על ידו עד ליום 15.11.07. זאת על מנת לאפשר למבקש לבחון פניה בבקשת רשות לערער. המבקש לא פנה בבקשה זו אלא ביום 27.11.07, כחודש לאחר מתן ההחלטה וכשבועיים לאחר שהקטין הועבר כבר למשמורתה של אמו. די היה גם בעיתוי זה של הגשת הבקשה להביא לדחייתה.

           בהינתן כל האמור - החלטתי לדחות את הבקשה.

           המבקש ישלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסכום של 3,600 ש"ח.

           ניתנה היום, י"א באדר א' התשס"ח (17.2.2008).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכב