משיח נ' מדינת ישראל

פסק דין

כללי

1.התובעת, ילידת 24.9.1966, נפגעה בעבודתה כעובדת כח-עזר בבית חולים אסף הרופא, ביום 28.1.2010 (בהיותה כבת 44), בעת שסייעה לאח פאבל ברחיצת חולה כבד-גוף במיטתו. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. מטעם התובעת הצהירה היא עצמה ובן-זוגה רחמים משיח. מטעם הנתבעת הצהירה איטל מורד, אחות אחראית במחלקה האורטופדית בה ארעה התאונה.

2.הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות: מטעם התובעת – ד"ר אלי שטיינברג, שהעריך כי היא סובלת מנכות צמיתה בשיעור 20% בגין הגבלת תנועה בעמ"ש ובעקבות פריצת דיסק. לעומתו, פרופ' יואל אנגל מטעם הנתבעת העריך את נכותה בשיעור 5% על רקע קונסטיטוציונאלי. ד"ר ישראל כספי, מומחה בימ"ש, סבר כי בעקבות התאונה חלה החמרה במצב רפואי קודם. להערכתו, נכות התובעת דהיום עומדת על 5%, מהם יש לנכות 1% בגין מצב קודם.

3.מצהירי הצדדים נחקרו. המומחים לא זומנו להחקר. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בשאלת החבות ולאחריה בשאלת הנזק.

החבות

4.התובעת הצהירה כי נדרשה לעזור ברחיצת חולה "מבוגר ששקל כ- 120 ק"ג וסבל מבעיות אורטופדיות בגינן לא היה נייד והיה פסיבי. האח פאבל ביקש שאעזרו ברחיצת החולה בשכיבה" (ס' 4 לתצהירה). "בזמן שאני והאח פאבל רחצנו את החולה במיטה באמצעות ספוג, היה עלינו להרימו לצורך הפיכתו במיטה, ותוך כדי פעולה זו, בעודי אוחזת בחולה וכל המשקל שלו היה בצד שלי, חשתי לפתע בכאב פתאומי, חד ועז בגב ולא יכולתי להמשיך בעבודה" (שם). בעדותה הוסיפה: "רחצנו אותו במיטה והיינו צריכים להחליף את הסדינים הרטובים. הוא [האח] ביקש לסובב אותו אז כל הכובד שלו [של החולה] היה בצד שלי ושמעתי את הקליק בגב ומזה זה התחיל" (פ' ע' 7 ש' 21-20). בעדותה ציינה שהחולה לא שיתף פעולה בעת הטיפול בו (פ' ע' 9 ש' 26). התובעת אישרה, שלא היתה "הרמה" של החולה, אלא גלגול על המיטה (פ' ע' 7 ש' 27-26). לדבריה, "פבל ביקש שנסובב אותו להחליף את הסדינים ויצא בצד אחד היה פבל ובצד השני אני וקיבלתי את החולה לצד השני ומזה קיבלתי את הקליק בגב וכאבים" (פ' ע' 9 ש' 32-30).

5.הנתבעת לא העידה את האח פאבל. גב' מורד, האחות האחראית, לא זכרה את פרטי המקרה (עדותה בפ' ע' 11 ש' 32 וע' 12 ש' 8). גב' מורד אישרה כי דובר בחולה מורכב, וכי מי שמחליט כיצד יטופל הוא האח/ות (פ' ע' 13 ש' 7-2). כח-העזר מיישם את מה שהאח מנחה לעשות (פ' ע' 13 ש' 9-8). גב' מורד העידה כי אף שקיים מנוף במחלקה להרמת חולים, הרי ש"לא נהוג לעשות שימוש במנוף לצורך רחיצת חולה במיטה" (פ' ע' 13 ש'16-13). שיקול הדעת בענין זה מסור לאח המטפל, ובמקרה שלנו – פאבל (פ' ע' 13 ש'
12-10). גב' מורד העידה על הדרכה שהתובעת קיבלה ככח-עזר (ס' 5 לתצהירה). בתוך כך, התובעת הודרכה ביחס ל"עזרה ברחצת חולה לא מורכב במיטה", וכן "עזרה בהורדת חולה מהמיטה", "עזרה בהעלאת חולה למיטה", וכן "עזרה בשינויי תנוחה" (ר' טופס תוכנית הדרכה, נספח ב' לתצהיר מטעם הנתבעת). לפי הרישום לא ניתנה הדרכה ספציפית לרחצת חולה מורכב; ואולם נראה כי ההדרכה בתחום התנועתיות נועדה לצייד את התובעת בכלים מתאימים גם לכך.

6.הדרכה גרידא אינה ממצה את האמצעים הסבירים שהנתבעת מצווה לנקוט בהם למניעת תאונות ברות-מניעה כגון דא. בחולה מורכב ראוי להעזר במנוף הרמה, שהרי סיבוב חולה כה כבד ופסיבי במיטה מחייב מידה לא מבוטלת של קליטת משקל והחזקתו. "סיבוב" של החולה על המיטה נדרש להחלפת סדינים רטובים, וממילא היה צורך במידה מסוימת של הרמה לצורך הביצוע. לענין זה, לא נסתרה עדות התובעת כי היא ספגה את כובד משקלו של החולה בצד המיטה בו עמדה. אף אין חולק כי שיקול הדעת לענין אופן רחיצתו של החולה במיטה - והחלפת הסדינים בתוך כך - היה מסור לאח פאבל, ואילו התובעת נדרשה למלא את הוראותיו. בחולה מורכב (כבד ופסיבי), ראוי כי תונהג נורמה להפעלת מנוף ההרמה, וזאת אלא אם קיימת אפשרות סבירה אחרת (כגון ביצוע באמצעות שלושה מטפלים).

7.אשר על כן, יש להטיל על הנתבעת אחריות לתאונה. התובעת נושאת באשם תורם משמעותי לתאונה. נוכח ההדרכות שקיבלה, ומשך עבודתה אצל הנתבעת (כשנתיים וחצי; ר' עדותה בפ' ע' 6 ש' 32 עד ע' 7 ש' 1) – היה עליה להתריע מבעוד מועד ולהציע לאח פאבל להעזר בכח-עזר נוסף או במנוף ההרמה. אשמה התורם יועמד על 40%.

הנזק

8.נכותה הרפואית של התובעת בעקבות התאונה תועמד על 4%, לפי חוות דעתו של מומחה בימ"ש (שלא זומן להיחקר). הנכות התפקודית של התובעת היא גבוהה יותר, וזאת נוכח מקצועה ככח-עזר והחשיבות הנודעת לתיפקוד תקין של הגב בעבודה פיסית כזו. על דרך של הערכה, הנכות התפקודית תועמד על כפל הנכות הרפואית – 8%.

9.הפסדי שכר לעבר: שכרה החודשי הממוצע של התובעת אצל הנתבעת היה 4,869 ₪ (קרן). כתוצאה מהתאונה, המל"ל הכיר בנכות זמנית בשיעור 100% עד ליום 31.12.2010, בנכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.1.2011 ועד 31.1.2011, ובנכות צמיתה בשיעור 15% (10% נכות רפואית, ובתוספת הפעלה של תקנה 15). הנתבעת סיימה את העסקת התובעת ביום 14.12.2010, וזאת "עקב פסילה מוועדה רפואית" (ר' מכתב סיום העסקה מיום 14.11.2010).

10.הנתבעת צרפה תלושי שכר של התובעת מחודש התאונה (ינואר 2010) ועד סוף השנה- דצמבר 2010. בספטמבר 2010 חלה ירידה משמעותית בשכר (2,131 ₪), ובחודשים אוקטובר עד דצמבר 2010 תלושי השכר עמדו על 0 ₪ (בחודש דצמבר קיבלה פיצויי פיטורין). לאחר מכן לא עבדה עד ספטמבר 2011.

11.נוכח טיב הנכות, יש מקום לפיצוי מלא בגין הפסדי שכר לעבר. לתקופה שמחודש ספטמבר 2010 עד אוגוסט 2011, למשך 11 חודשים, תפוצה בגין אי כושר מלא לפי שכר ממוצע בסך 4,869 ₪ (בניכוי 2,131 ₪ לספטמבר 2010), ובתוספת הצמדה וריבית מיום 15.3.2011 (אמצע התקופה) ועד לתשלום בפועל.

12.ביום 12.9.2011 החלה התובעת לעבוד בליווי קשישים באמצעות חב' כ"א, בשכר ממוצע של 2,813 ₪ קרן, בקירוב. מיוני 2012 התובעת עובדת כסייעת בגן נעמת, בשכר ממוצע של 3,407 ₪ קרן, בקירוב. לתקופה שמחודש ספטמבר 2011 עד מאי 2012 (כולל) הפסידה סך של 2,056 ₪ לח' בממוצע (לפי 4,869 ₪ - 2,813 ₪). על כן, תפוצה בסך של 2,056 ₪ למשך 9 חודשים בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.2012 (אמצע התקופה), ועד לתשלום בפועל.

13. לתקופה שמחודש יוני 2012 ועד היום (מועד פסה"ד), הפסידה סך של 1,462 ₪ לחודש בממוצע (4,869 ₪ - 3,407 ₪). תפוצה בסך של 1,462 ₪ למשך 19 חודשים בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 15.3.2013 (אמצע התקופה) ועד לתשלום בפועל.

14.אובדן כושר השתכרות (לעתיד): השוואה בין שכרה של התובעת אצל הנתבעת לבין שכרה היום בנעמת מלמד על הפרש של כ-1,462 ₪ לחודש. בראש זה, ועל דרך של הערכה, תפוצה בסך 30,000 ₪ (לפי גיל 67).

15.הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות: 3,000 ₪.