משיח נ' בן יוסף

פסק דין

בפני תביעה על סך 242,512 ₪, שתחילתה ב- 21 שטרות, שהוגשו לביצוע בתיק הוצאה לפועל מס' 01-15560-49-7 .

תמצית טענות התובע

טענות התובע הועלו בתצהיר שהוגש מטעמו על ידי אחיינו, הוא שעבד עמו בתקופה הרלוונטית – מר רונן משיח (להלן: "מר משיח"), אשר הצהיר, שמכיר את אביו של הנתבע מזה כ- 14 שנה. התובע שבכותרת לא הגיש תצהיר.

לטענת מר משיח, נהג לנכות עבור אביו של הנתבע שיקים רבים במהלך תקופת היכרותם והנתבע, באמצעות אביו, קיבל את התמורה והניכיון במזומן. השיקים נמסרו לתובע לביצוע עסקאות ניכיון ולימים נודע, כי אביו של הנתבע, אשר חתום על גבי השיקים כנפרע ו/א מסב ו/או כערב, מצוי בהליכי פשיטת רגל.

שיקים נוספים בסכומים של כ- 200,000 ₪ אשר נוכו על ידי התובע, כובדו על ידי הנתבע והנתבע ואביו יצרו, באמצעות מצגי שווא, חובות רבים, כאשר בתקופות הרלוונטיות, הנתבע עבד עם אביו והיה מודע לניהול העסקים של אביו.

עסקאות ניכיון השיקים בוצעו מול אביו של התובע, אשר ניסה להסדיר את חובו, כפי שעשה בעבר ואף חתם בחודש מרץ 2009 על הסדר חוב - שלא עמד בו.

מר יוסי לזר, בעלי עסק להתקנת מזגנים, הגיש תצהיר עדות ראשית, בו טען כי בשנים 2007 – 2006 עבד הנתבע עם אביו בעסק שניהל.

תמצית טענות הנתבע

בהתנגדות לביצוע השטרות טען הנתבע, כי החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, נגרם על ידי אביו, יוסף מורד אשר הסתבך כלכלית ונהג להשתמש בחשבונות בנק של ילדיו – הנתבע ושתי אחיותיו יפעת ואושרת. כתוצאה ממעשי אביו התגרשו והוריו וגם הקשר שלו עם אביו הופסק כמעט כליל.

אחיותיו, אותן סיבך האב מבחינה כספית, מנעו ממנו שימוש בחשבונות הבנק שלהן, לאחר שהסתבר להן, כי בין היתר, האב זייף שיקים שלהן, אשר הגיעו לתובע, אשר נקט נגדן בהליכים משפטיים. בפועל, שילם אביו לבסוף את סכומי השיקים לפיכך נטען, כי התובע, אשר ידע אודות "מעללי" אביו, אינו נקי כפיים ותם לב.

לטענת הנתבע, בהיותו נער בין השנים 1996 – 1998 החל אביו להשתמש בחשבונות שהיו בבעלותו, מבלי שידע על כך וסיבך אותו בחובות כספיים. רק לאחר שחרורו מהצבא, הסתבר לו גודל החובות שצבר אביו בחשבונו ובשמו. בשלב זה פנה אל אביו, אשר הבטיח לו שיפסיק להשתמש בחשבונותיו ובמקביל, הגיע הנתבע להסדרים עם הבנקים ושילם את החובות שיצר אביו.

כתוצאה משימוש אביו בחשבונותיו, נצברו בהם חובות גדולים ללא ידיעתו ובשנת 2002, נחסמו החשבונות לשימוש והנתבע הגיע להסדר עם הבנקים השונים.

בשנת 2002 פתח הנתבע חשבון חדש בבנק הפועלים, ממנו נמשכו השיקים נשוא תביעה זו.

בשנת 2004 כאשר עזב הנתבע את הארץ, אביו לא היה מורשה בחשבונו, אך הנתבע הסכים לסייע לו, "באופן מדוד" בתשלומים שוטפים, של ארנונה, טלפון וכו' וחתם על הוראות קבע מיוחדות וספציפיות. לאביו לא הייתה כל גישה לבנק, לא ניתן לו ייפוי כוח לביצוע פעולות בחשבון הבנק, למשיכת כספים, הנתבע לא מסר לו פנקסי שיקים ולא כרטיס אשראי, והנתבע דאג שמסגרת האשראי בחשבונו תהיה מינימאלית ובגובה של 2,000 ₪ בלבד.

את סכומי התשלומים עבור הוראות הקבע, היה אמור אביו להפקיד בחשבונו. הנתבע לא שיער, כי למרות אמצעי הזהירות שנקט, אביו יצליח לעשות בחשבונו שימוש פסול.

רק בחודש ינואר 2005, כאשר שהה באיטליה למעלה מחצי שנה, הודיע לו אביו שהוא לא עמד בתשלום הסדרי החוב וצפויים להינקט נגד הנתבע הליכי גבייה וצו עיכוב יציאה מן הארץ. מסיבה זו לא הגיע הנתבע לארץ ורק לאחר שהצליח להגיע להסדרים עם הבנקים הגיע ארצה בחודש אוקטובר 2005, ואז הסתבר לו, כי למרות כל אמצעי הזהירות שנקט, הצליח אביו לתעתע גם את הבנק השתלט על חשבון הנתבע, נהג בו כבשלו, תוך כדי רשלנות תורת של הבנק, שבמחדלו, אפשר לאביו לפעול בחשבון ולצבור בו חובות.

הסתבר לנתבע בדיעבד, כי כאשר שהה באיטליה, אביו מצא בין חפציו ספח להזמנת שיקים, הזמין פנקסי שיקים ועשה בהם שימוש. הבנק אף הנפיק לאביו פנקסי שיקים וכיבד הוראות קבע לחיוב חשבונו שעליהן חתם אביו תוך זיוף חתימתו. אביו אף השתמש בחשבונו בשיחות טלפון עם נציגי הבנק, בהן התחזה להיות הנתבע, הפקיד סכומי כסף לחשבון תחת זהות בדויה ושילם מהחשבון כספים באמצעות שיקים שקיבל מהבנק, חתומים על ידו ולפקודתו, הסב אותם לצדדים שלישיים והכל מבלי שהנתבע ידע על כך, ומבלי שנתן ת הסכמתו לכך.

אביו גם דאג לשנות מדי פעם את סיסמת הכניסה לאתר האינטרנט של חשבונו, כך שלא היה באפשרותו לבדוק את הנעשה בחשבונו.

השיקים נשוא תביעה זו, נמשכו משני פנקסי שיקים, אשר הונפקו על ידי הבנק ביום 24.8.07 ונמסרו לאביו על ידי הבנק ביום 3.9.07.