משטרת רחובות-שלוחת תביעות נ' מחפוד

גזר דין

כתב האישום

1.הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של תקיפת עובד ציבור - לפי סעיף 382 א(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

לפי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, בתאריך 3.3.08, הנאשם הגיע עם רכבו לשער הכניסה האחורי של בי"ח קפלן, בו עמד המאבטח.

הנאשם ביקש להיכנס לתחום בית החולים עם רכבו, והמאבטח הבהיר לו כי לא יוכל להיכנס עם רכב, אלא עליו להחנות את רכבו בחניה המוסדרת לכך מחוץ לבית החולים.

הנאשם התווכח עם המאבטח, סירב להזיז את הרכב, חסם את שער הכניסה לבית החולים, ולא שעה לבקשות המאבטח.

כשהמאבטח החל לרשום את מספר הרכב של הנאשם ועמד לפני הרכב, הנאשם נסע עם רכבו לעברו, ופגע ברגלו השמאלית.

טיעוני הצדדים לעונש

2.ב"כ המאשימה טענה כי העבירה בה הורשע הנאשם הינה עבירה חמורה מסוג פשע. הנאשם נהג כלפי המאבטח בצורה בוטה ומעליבה, קילל את המאבטח ותקף אותו כמתואר בכתב האישום ובהכרעת הדין.

ב"כ המאשימה טענה כי לא יעלה על הדעת כי המאבטח יבצע את תפקידו ויספוג אלימות מצד הנאשם במהלך עבודתו, ויש להעביר מסר חד משמעי לנאשם ולאנשים כמותו, שמעשים כאלה לא יעשו באמצעות ענישה מרתיעה ומשמעותית.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, ניסה להרחיק את עצמו בעדותו מהאירוע, וטען טענות מיתממות, שלא התקבלו על ידי בית המשפט.

ב"כ המאשימה טענה כי בנסיבות אלו אין להסתפק בענישה מרתיעה בלבד, לאור חומרת העבירה והצורך בהרתעה, ולפיכך, עתרה להטלת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי כספי למאבטח.

3.ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הינו אדם מבוגר, אב לחמישה ילדים בגירים וסב לחמישה נכדים, העובד כמפעיל טרקטור, נמצא בהליכי גירושין, ואין לו עבר פלילי.

ב"כ הנאשם טען כי גם אם הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, הרי שלא הייתה לו כל כוונה או מודעות לכך. לטענת ב"כ הנאשם, אין מדובר באלימות חמורה, ולכל היותר, חלה אי הבנה בין הנאשם לבין המאבטח.

ב"כ הנאשם הפנה לשני פסקי דין של בית המשפט העליון בעבירות של תקיפת עובד ציבור, בהם בית המשפט אישר את גזר הדין בו הוטלה ענישה הרתעתית בלבד (רע"פ 11148/05 אברהם אוחנה נ' מדינת ישראל ו-רע"פ 506/06 ג'ורג' קורטקוב נ' מדינת ישראל).

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם משתכר כ- 6,000 ₪ לחודש, ואף תומך בילדיו הבגירים, ואין להחמיר בעונשו אך משום שהוא ניסה להוכיח את חפותו, אלא יש להתחשב בנסיבותיו האישיות ולהסתפק בענישה של התחייבות וקנס סמלי.

הנאשם טען כי לא הזיז את הרכב, לא הסתכל על המאבטח, לא שם לב איפה המאבטח עמד ולא התכוון לפגוע באף אדם.

דיון והכרעה

4.בהכרעת דין מפורטת בית המשפט קיבל את גרסת התביעה ודחה את גרסת ההגנה.

כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם ביקש להיכנס עם רכבו לתוך בית החולים, והמאבטח פעל על פי ההוראות שניתנו לו וסירב לאפשר לנאשם לעשות כן.