משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה נ' סלאמה

החלטה

עניינה של החלטה זו, דיון בטענות מקדמיות שהעלה הנאשם, המחייבות לטענתו ביטול האישומים המפורטים בכתב האישום. אדון בטענות כסדרן;

התיישנות העבירה:

לטענת הנאשם, העבירה המיוחסת לו בהתאם לסעיף 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 הינה עבירה מסוג עוון, וככזו מתיישנת כעבור 5 שנים מיום ביצועה. לטענתו, נעברה העבירה המיוחסת לו בסעיף 3 לכתב האישום, בחודש ספטמבר 2007 ולפיכך התיישנה.

לטענת המאשימה, הנאשם מואשם בריבוי עבירות של אי קיום תנאי מתנאי הרישיון, משנת 2009 ואילך, ולא בעבירה של קיום עסק ללא רשיון.

עיון בכתב האישום מלמד כי הנאשם אכן אינו נאשם בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, והעובדות המפורטות בסעיף 3 לכתב האישום, לפיהן בשנת 2007 נוהל העסק ללא רישיון, אינן חלק מתיאור העובדות המהוות את העבירה.

הנאשם מואשם בריבוי מקרים של אי קיום תנאי מתנאי רשיון העסק, החל משנת 2009 ואילך. משכך, טענת ההתיישנות נדחית.

הגשת כתב אישום בגין עבירות מנהליות, תוך הפרת סעיף 15 לחוק:

מעשה העבירה המיוחס לנאשם בסעיפים 9-12 לעובדות כתב האישום, הינו עבירה מנהלית, שכן סעיפים 17 ו- 18 לחוק הגנת הצרכן מופיעים בתוספת לתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – חיקוקי צרכנות) התשמ"ח – 1988.

סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו – 1985 (להלן:"חוק העבירות המנהליות") מורה כי כתב אישום יוגש בגין עבירה מנהלית, רק בנסיבות המצדיקות זאת, ומטעמים מיוחדים שירשמו.

לטענת ב"כ הנאשם, פנייתו אל המאשימה בבקשה להמציא לעיונו את מסמך הנימוקים המצוי בתיק, נענתה תחילה בחוסר הבנה של הפניה, דבר המעיד על כך שלא נערך כל מסמך כאמור טרם הגשת כתב האישום.

אין חולק, כי מכתב הכולל את נימוקי ההחלטה להגיש כתב אישום הודפס ביום 17.1.14 ונמסר לב"כ הנאשם.

לטענת הנאשם, אי תיעוד הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה להגיש כתב אישום מהווה פגם המצדיק את ביטול כתב האישום. הנאשם מפנה לפסיקה, ובפרט לפסק הדין בבג"צ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד שם נקבע כי קיימת חובה לתעד את הנימוקים בכתב, וזאת לכל המאוחר במועד הגשת כתב האישום. עוד נפסק, כי לנאשם זכות לעיין בתרשומת כפי שתועדה במקור בתיק הפרקליטות.

המאשימה אינה חולקת על כך שהנימוקים להגשת כתב האישום הועלו על הכתב רק לאחר הגשת כתב האישום, ביום 17.1.14 והועברו לב"כ הנאשם. לטענתה, לא נבע הדבר מזדון או מחוסר תום לב, אלא מחוסר תשומת לב הנעוץ בעומס העבודה. לטענת המאשימה נרפא הפגם עם העברת הנימוקים לב"כ הנאשם, ומכל מקום הפגם הלכאורי אינו יורד לשורשו של ההליך הפלילי ואין בו משום פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות.

עוד טוענת המאשימה, כי הנימוקים אינם חלק מחומר החקירה בתיק, וכי המחוקק לא קבע פרוצדורה המחייבת העברת הנימוקים לנאשם מיוזמתה (ת"פ 164-08-10 מ"י נ' אלוניאל בע"מ (23.4.12)).

בנוסף, טוענת המאשימה, כי חוק העבירות המנהליות אינו מכיל הסדר העוסק בתוצאות המשפטיות של הגשת כתב אישום מבלי שנרשמו קודם לכן נימוקים להגשתו, ומבקשת להסיק, על דרך ההיקש מהוראת סעיף 6(א) לחוק לתיקון סדרי מינהל (החלטות והנמקות) התשי"ט – 1958 כי לכל היותר עשוי הדבר להעביר אל המאשימה נטל כבד יותר להראות כי שיקול דעתה בהגשת כתב האישום היה ללא דופי.

לבסוף, טוענת המאשימה, כי הנאשם לא הצביע על מקור סמכותו של בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום במקרה זה, ומפנה לע"פ(ת"א) 70856/99 עודד יצקן נ' מ"י (5.6.00).

בתשובה לטענה זו של המאשימה, מפנה הנאשם לבג"צ 9131/05 ניר-עם נ' מ"י (6.2.06) במסגרתו הוכרה דוקטרינת הביקורת המנהלית בהליך הפלילי, אשר לפיה מוסמכת הערכאה הפלילית לבקר פגמים שנפלו בהגשת כתב האישום.

מקובלת עלי עמדת המאשימה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר נדרש לסוגיה בע"פ 70856/99 הנ"ל (להלן:"עניין יצקן"), קבע כי פגם שנפל בהעלאת הנימוקים על הכתב, אינו מהווה עילה לביטול כתב האישום.