משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה נ' בושנאק ואח'

החלטה

מהות ההליך

מדובר בשלושה עררים שהוגשו כנגד החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נ' עדוי) שניתנה אתמול, 1/12/13. החלטתי זו מתייחסת לשלושת העררים במאוחד.

הערר הראשון הוגש על ידי המדינה ומתייחס להחלטה על שחרורם של המשיבים 9-1 ו-14-11 (להלן: "הקבוצה הראשונה") בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית למשך 5 ימים.

הערר השני שהוגש אף הוא על ידי המדינה מתייחס להחלטה על שחרורם של המשיבים 10 ו-19-15 (להלן: "הקבוצה השנייה") ללא כל תנאי.

הערר השלישי הוגש על ידי הקבוצה הראשונה ומכוון כנגד התנאים המגבילים לשחרורם של המשיבים הנמנים על קבוצה זו.

בקשת המעצר והחלטת בית משפט השלום

בבקשת המעצר שהונחה בפני בית משפט קמא נאמר כי המשיבים חשודים בכך שבתאריך 30/11/13 סמוך לשעה 17:00 בשד' בן גוריון בחיפה התפרעו במקום ציבורי, הכשילו ותקפו שוטרים וגרמו נזק לרכוש הציבור. החשדות שיוחסו לכלל המשיבים היו התנהגות פרועה במקום ציבורי, תקיפת שוטר כשהתוקף מזוין בנשק חם/קר וחבלה כשהעבריין מזויין.

בהחלטתו ראה בית משפט קמא לאבחן בין שתי קבוצות המשיבים. באשר לקבוצה הראשונה נקבע כי קיים חשד סביר לביצוע המעשים המיוחסים להם, ולפחות חלקם. יחד עם זאת קבע בית משפט כי עילת המעצר נמוכה בנסיבות העניין תוך שהפנה לכך שמדובר באירוע שהתרחש על רקע ספציפי – השתתפות בהפגנה. בית משפט קמא הוסיף כי עוצמת עילת המעצר משליכה על שאלת קיומה של חלופת מעצר. במקרה דידן, שוכנע בית משפט קמא כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותם של המשיבים פחותה. בהקשר זה, היפנה לכך כי המשיבים נעדרי כל עבר פלילי, למעט המשיב מס' 4 שלחובתו הרשעה מלפני זמן רב. לפיכך, הורה בית משפט השלום על שחרורם של המשיבים הנמנים על הקבוצה הראשונה בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית עד ליום 5/12/13, וחתימה על התחייבות עצמית וערבות צד ג' על סך 5,000 ₪ כל אחת.

לגבי הקבוצה השנייה נאמר כי בתיאור הכללי המצוי בחומר החקירה אין די על מנת לבסס חשד סביר כנגד משיבים אלה. בהעדר חשד סביר ברי כי לא קיימת עילת מעצר ולכן הורה בית משפט קמא על שחרורם המלא של אותם משיבים, ללא כל תנאי.

בית משפט השלום נעתר לבקשת המדינה לעכב ביצוע החלטתו בנוגע לקבוצה הראשונה על מנת לאפשר הגשת הערר. באשר לקבוצה השנייה, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע והמשיבים הנמנים על אותה קבוצה שוחררו לדרכם.

ד י ו ן

בחנתי את חומר החקירה שהונח בפניי ומצאתי כי הוא כולל תשתית ראייתית לכאורית לגבי כלל המשיבים, שיש בה די על מנת להקים חשד סביר להתנהגות פרועה במקום ציבורי. קיימות בתיק ראיות לכאוריות המצביעות על כך שכלל המשיבים התנגדו למעצרם, דחפו שוטרים, גידפו אותם וסרבו להיענות להוראותיהם. מנגד, לא מצאתי שקיימות ראיות ביחס למרבית המשיבים שיש בהן כדי להקים חשד סביר לתקיפת שוטרים כשהם מזויינים בנשק חם או קר או גרימת חבלה כשהם מזויינים, כפי שנטען בבקשת המעצר. לעניין זה צודקים באי כוח המשיבים בטענה כי היה על העוררת לאבחן בין המשיבים ולהתייחס לחלקו של כל אחד ואחד מהם באירוע באופן ספציפי. כפי שציינתי, חומר החקירה מלמד כי המשיבים אכן התנגדו למעצרם וחלקם אף דחפו את השוטרים שבאו לעצרם. בין זה לבין תקיפת שוטר בנשק או חבלה כשהעבריין מזויין, המרחק רב.

לא נעלם מעיניי חומר החקירה המצביע על מעורבותם הלכאורית של המשיבים 8, 10 ו-17, בין היתר, ביידוי אבנים. יחד עם זאת, לא היה מקום לייחס חשדות לעניין זה לכלל המשיבים ללא כל תשתית ראייתית איזו שהיא המצביעה על מעורבותם ביידוי אבנים או בתקיפת שוטרים בנשק.

האבחנה שעשה בית משפט קמא בין קבוצות המשיבים אינה נהירה לי. בקרב הקבוצה השנייה ששוחררה כאמור ללא כל תנאי נמנים משיבים לגביהם קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצביעה על זריקת אבנים במהלך ההפגנה. כך הוא לגבי משיבים 10 ו-17 ששוחררו כאמור ללא כל תנאי. לעומת זאת, בקרב הקבוצה השנייה ששוחררה בתנאים מגבילים של מעצר בית נמנים משיבים שמעורבותם באירוע הייתה בחומרה פחותה ממשיבים אחרים, וחרף זאת התנאים המגבילים שנקבעו לגביהם היו זהים. כך למשל המשיב 1, המשיב 5, המשיבה 9 והמשיבה 12.

בבואי לבחון קיומה של עילת מעצר אני נדרש לעילת המסוכנות וכן לקיומו של חשש לשיבוש הליכי החקירה.

באשר לחשש לשיבוש מהלכי חקירה, לא מצאתי כי זה מצדיק הארכת מעצרם של המשיבים ומקים עילת מעצר. חלק ניכר מהתשתית הראייתית מבוסס על דוחות שוטרים ואנשי ביטחון ומזכרים שנערכו על ידם. חלקה האחר של אותה תשתית מבוסס על תצלומים וצילומים המתעדים את האירוע. הן אלה והן אלה אינם ניתנים לשיבוש על ידי המשיבים. ברי כי שחרורם אינו מקים כל חשש לסיכול המשך החקירה או שיבושה. בהעדר כל טענה, לא כל שכן ראיה להכרות מוקדמת בין המעורבים, לא מתקיים אף חשש לתיאום גרסאות.

באשר למסוכנות, ראשית אציין כי כלל המשיבים (למעט המשיב 4) נעדרי כל עבר פלילי. האירוע עצמו התרחש על רקע מחאה פוליטית שגלשה להתפרעות רבת משתתפים. גם אם טבועה מעשים מסוכנות הרי שלא מדובר במסוכנות כלפי כולי עלמא בכל עת ובכל מקום. ברי כי המסוכנות הנשקפת מאותם משיבים שהתנגדו למעצרם תוך דחיפת שוטרים, אינה זהה לזו הנשקפת מאותם משיבים שזרקו אבנים וסיכנו בכך חיי אדם.

לאור מקבץ האמור, אני סבור כי לא היה מקום להורות על שחרורם של המשיבים הנמנים על הקבוצה השנייה ללא כל תנאי. משחומר הראיות הצביע על חשד סביר לביצוע התנהגות פרועה במקום ציבורי שטבועה בה מידה של מסוכנות, שומה היה על בית משפט קמא לשחרר משיבים אלה בתנאים. לפיכך, הערר לגבי המשיבים 15, 16, 18 ו-19 מתקבל במובן זה שאני מורה כי שחרורם יהיה כפוף לחתימת כל אחד מהם על התחייבות עצמית על סך 5,000 ₪ והמצאת ערבות צד ג' על סך 5,000 ₪. ההתחייבויות והערבויות תחתמנה במזכירות בית המשפט עד מחר, 3/12/13 שעה 12:00.

בנוסף, אני מקבל את הערר בנוגע לשחרורם של המשיבים 10 ו-17 ללא כל תנאי. לגבי משיבים אלה קיימת תשתית ראייתית לכאורית המקימה חשד לביצוע עבירה של יידוי אבנים לעבר שוטרים. המסוכנות הטבועה במעשים אלה מחייבת לכל הפחות שחרורם בתנאים מגבילים של מעצר בית. לפיכך, אני מורה כי המשיבים 10 ו-17 יהיו נתונים במעצר בית מלא עד ליום 8/12/13 שעה 12:00 בביתם לפי כתובות שימסרו למשטרה. בנוסף, יחתמו משיבים אלה על התחייבות עצמית על סך 5,000 ₪ להבטחת קיום תנאי שחרורם. התחייבות זו תיחתם עוד היום וכן ידאגו להמצאת ערבות צד ג' על סך 5,000 ₪ כל אחד שתופקד במזכירות בית המשפט עד למחר, 3/12/13 שעה 12:00.