משטרת להב נ' עודה(עציר)

החלטה

1.לפני ערר המדינה/משטרת ישראל על החלטתו מיום 27/6/13 של כב' השופט אהוד קפלן בתיק מ"ת 57081/05/13 בבית משפט השלום בחדרה, על פיה שוחרר המשיב למעצר בית מלא בפיקוח ערבים ובתנאים של הפקדת ערבויות אישיות ופקדון כספי, וזאת עד לתום ההליכים במשפטו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום הכולל שבעה אישומים, המייחסים לו גניבה יחד עם אחרים של 11 כלי רכב. על פי כתב האישום שימש המשיב כתצפיתן ו"מוביל", במטרה להתריע לחבריו על מחסומי משטרה. המשיב ושותפו (או שותפיו) העבירו את הרכבים הגנובים לשטחי הרשות, כשהמשיב מלווה את הרכב הגנוב ברכבו שלו אל תוך השטחים. תמורת כל רכב שהוביל כך והועבר לשטחים, קיבל המשיב סכום של 500 ₪.

3.בית משפט קמא, קבע כי קיימות בתיק ראיות לכאורה, לרבות הודאתו של המשיב, על קיום עילת מעצר. זאת של ריבוי העבירות וביצוען בצוותא, והמסוכנות "מתחזקת" עקב כך שלמשיב הרשעות קודמות, והוא אף ריצה בעברו מאסר של 12 חודשים בשל עבירת אלימות. על אף המסוכנות שבמשיב, קיבל בית משפט קמא את חוות דעתו של שירות הפיקוח בתסקיר מעצר, לפיה ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו בטייבה בפיקוח האחות, בעלה וערב נוסף. משנחקרו המפקחים המוצעים ונמצאו מתאימים, החליט בית משפט קמא להורות על שחרור המשיב למעצר בית מלא, כפי שהיתה ההמלצה בתסקיר המעצר. השחרור הותנה בתנאים שפורטו בהחלטת בית משפט קמא, לרבות הפקדה של ערבויות עצמיות והפקדה במזומן של 7,000 ₪ וכן ניתן צו פיקוח מעצר לחצי שנה.

4.בערר טענה העוררת כי אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בין היתר משום ששותפו של המשיב, אשר נאשם רק באחד מתוך שבעה אישומים, בהם הואשם המשיב, נעצר עד תום ההליכים במשפטו (ע"י כב' השופטת סגל-מוהר). המשיב כאן עבר עבירות מרובות, מה שמראה על מסוכנותו הגבוהה. זאת ועוד: כאשר קיבל בית משפט קמא את ההמלצה שבתסקיר, התעלם מהסקירה שהיתה בו, לפיה המשיב ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום בשל מצוקה כלכלית קודמת, ואותו מניע ימשיך לעמוד גם עם שחרורו לחלופת מעצר; המשיב מסרב לכל קשר טיפולי, הוא חסר תמיכה משפחתית ומחפש שייכות חברתית ועל כן יש סיכון להמשך התנהלות עבריינית.

5.עוד נטען על ידי העוררת, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לשתי הרשעות קודמות של המשיב: ב-2012 הורשע המשיב בעבירה של הפרעה לשוטר, ובשנת 2011 הורשע בעבירת אלימות, בגינה ריצה עונש של 12 חודשי מאסר. כנגד המשיב אף תלוי ועומד כתב אישום בת"פ 28714-7-12 בבית משפט השלום בת"א, בגין עבירה של שיבוש מהלכי משפט ואיומים. זאת ועוד: בהודאתו מסר המשיב, כי ההזדמנות לרווח קל, גרמה לו לחזור פעם אחר פעם על מעשיו. מכאן, ומאחר שאותה מצוקה כלכלית נמשכת, יש חשש ממשי לביצוע עבירות נוספות ולאי ציות להוראות השחרור למעצר בית.

7.עוד טען בא כוח העוררת כי המשיב מצטיין בתכנון ובעזות מצח: כך בעת שנעצר במחסום עם הרכב הגנוב, היה עמו ארגז של איתורן ומערכת כריזה משטרתית, כאשר הוא מתחזה לעובד עם חברת איתורן על מנת להקטין את החשש שייעצר.

8.לפיכך, טענה העוררת, חלופת מעצר לא מסכלת את מסוכנותו של המשיב, אשר נובעת מבצע כסף, מה גם שמאסר בפועל לא הרתיע אותו מלחזור לדרך העבריינות.

9.הסניגור טען שעל פי כתב האישום, לא ידוע אם הנאשם ראה את גניבות הרכב. תפקידו התמצה בליווי הרכבים הגנובים, הוא היה בקשר רק עם מבצע אחד של הגניבות (שהואשם בכתב אישום נפרד), לא ידוע אם היה לו קשר עם אחרים. התסקיר הוא חיובי.

10.הלכה היא כי ריבוי עבירות רכוש עלולה להיות עילת מעצר (וראו בש"פ 5431/08 פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 268, 272, בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל פורסם בנבו בש"פ 5788/10 תאמר חאג' יחיא נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו).

כמו כן הלכה היא עמנו כי יש לבדוק בכל מקרה בו יש עילת מעצר, אם ניתן לשחרר את הנאשם בחלופת מעצר הולמת, אשר יש בה כדי למלא את מטרת המעצר.

11. בחנתי את תסקיר המעצר ואת דברי בא כח העוררת והסניגור. יצוין כי אין בתסקיר המעצר התייחסות לעבירת האלימות, שבגינה ריצה המשיב מאסר בפועל של 12 חודשים (ת"פ (מח' ת"א) 47285-5-10, גז"ד מיום 3/4/11) אם כי יש התייחסות לריצוי מאסר של ששה חודשים בעבודות שירות. עוד נראה כי קצין המבחן בתסקיר, נתן חשיבות מרובה לכך שהמפקחים המוצעים הם "אנשים רציניים בעלי רצון לסייע לראמי, מודעים לאישומים המיוחסים לו ומסוגלים לצמצם את הסיכון במצבו". על אף שנכתב בתסקיר כי המשיב הוא "בתהליך של התדרדרות, אשר מפנים נורמות עברייניות בשעת משבר" הרי נכתב בד בבד כי מהכרות קודמת עם הנאשם "לא התרשמנו אז מקיומה של פתולוגיה או דפוסים עבריינים מושרשים באישיותו".

12. לא בלא היסוסים, החלטתי להשאיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה: אמנם מדובר בכתב אישום חמור מאד, אין אף ספק כי הפגיעה בתושבי המדינה קשה, ולא רק בנזק הכספי אלא גם בפגיעה בתחושת הביטחון. אף התחכום שבהכנת כלים על מנת שבמחסום יחשבו שהוא עובד עבור איתוראן, מראה על מסוכנותו של המשיב. מנגד הדין וההלכה מורים, כי לא חומרת העבירה היא שקובעת באשר למעצר עד תום ההליכים, אלא השאלה אם ניתן לשחררו בחלופה שתמלא את מטרת המעצר (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"א-1996). בעניין זה, ההתרשמותו של קצין המבחן ביכולתם של המפקחים שמונו לפקח כיאות על המשיב, היא חיובית ביותר. קצין המבחן אף סבר, כי מסגרת משפחתית, שחסרה למשיב בשל נסיבות שתוארו בתסקיר המעצר ושאין מקום לפרטן כאן בשל צנעת הפרט, היתה עשויה להכניסו למסגרת נורמטיבית. החלופה המוצעת, כן משאירה את המשיב בפיקוח משפחתי (אחיו, אחותו וגיסו). אציין עוד כי אין בכך ששותפו של המשיב, אשר לו מיוחסת גניבה של שני כלי רכב, לא שוחרר למעצר, כדי להראות על הפלייתו לטובה של המשיב. השותף הוא תושב השטחים, ולפיכך, ככל הנראה, לא נמצאה חלופת מעצר הולמת.

בנסיבות אלו, כאשר ניתן להניח בסבירות גבוהה, כי המשיב יציית להוראות השחרור לחלופת מעצר, לא יעבור עבירות נוספות בעת היותו במעצר בית ויתייצב למשפטו, החלטתי, כאמור, להשאיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה.

13. לפיכך, הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: