משטרת להב נ' דעדוש

גזר דין

1.ע"פ כתב האישום הנאשם הינו רוקח ובעל בית מרקחת.

בתאריך 17.4.08 מכר הנאשם שני כדורי "סיאליס" ושני כדורי ויאגרה ללא מרשם רופא שיוצרו לא ע"י בעל סימן המסחר או באישורו. כן החזיק בבית המרקחת 25 כדורי "סיאליס" ו – 121 כדורי ויאגרה ו – 8 כדורי לויטרה כולם ללא אישור או שיוצרו ע"י בעל סימן המסחר.

הנאשם מכר כדורים אלה ללא דרישת מרשם כאשר בכדורים אלה חומר פעיל העלול לסכן חיי אדם למרות שהם אסורים למכירה ללא מרשם.

במעשים אלה מכר הנאשם את הכדורים בדרך רשלנית.

הוראת החיקוק על פיה הואשם הינם טיפול רשלני בתרופות או בחומר פעיל.

2.הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובהסכמת הצדדים, נשלח לקבלת תסקיר לעניין אי הרשעה כאשר המאשימה ציינה כי תעתור להרשעת הנאשם.

3.בתסקיר שירות המבחן צויין כי הנאשם בן 42 רוקח במקצועו ובעל בית מרקחת. הוא סיים לימודי רוקחות בגרמניה ועובד כרוקח כאמור.

לנאשם אין הרשעות קודמות ומדובר בהליך ראשון המתנהל כנגדו. הנאשם הודה ונטל אחריות מלאה ולדבריו רצה לסייע ללקוחותיו כאשר סבר שמדובר בכדורים אמיתיים וכי מכר כדורים בודדים ללא מרשם.

שירות המבחן אכן התרשם שמדובר באדם נורמטיבי הפועל בעולם ערכי תקין ו"הגמשת הגבולות" ע"י הנאשם נעשתה כנראה מהרקע בו גדל.

ע"פ התסקיר נשלל רשיונו של הנאשם כ"רוקח בכיר" ושלילת רישיונו כרוקח תאלצו לסגור את עיסקו.

בסופו של דבר, מציין שירות המבחן כי המדובר באדם נורמטיבי, ללא מעורבות בפלילים ונושא אחריות למעשיו ומאז המקרה (בשנת 2008) לא נפתחו נגדו תיקים נוספים ולהרשעתו תהיינה תוצאות בתחום המקצוע. שירות המבחן ממליץ להימנע מהרשעתו בדין ולהטיל צו של"צ בהיקף של 250 שעות.

3.אכן הלכה היא שכעקרון האינטרס הציבורי מחייב שכל מי שנמצא אשם בדין יורשע

בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כאשר ביהמ"ש ימנע מהרשעה רק במקרים מיוחדים

ויוצאי דופן.

בע"פ 2796/03 ביבס נ' מדינת ישראל נאמר שאי הרשעה כאשר אין צידוק ממשי לכך

מפרה את כלל האמור ובכך נפגעת שורת השיוויון בפני החוק.

בפס"ד כתב נ' מדינת ישראל - ע"פ 2083/96 נאמר שהכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר

עבירה ומי שטוען ההיפך, שומה עליו לשכנע את ביהמ"ש ששיקולי השיקום גוברים

במקרה האינדיבידואלי על השיקולים של אינטרס הציבור .