משטרת להב נ' ארונוב(עציר)

החלטה

לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה, מעצרים), תשנ"ו – 1996, על החלטת בית משפט שלום בראשל"צ (כב' השופטת אניסמן) בב"ש 27062-11-09 שניתנה ביום 30.11.09.

עפ"י העובדות ב- 23.11.09 הוגש כתב אישום כנגד המשיב בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הלכה למעשה קשירת קשר לצורך העברת רכב גנוב מישראל לשטחי הרשות הפלסטינאית, נהיגה ללא רישיון נהיגה (כשהמשיב מעולם לא קיבל רישיון נהיגה), ללא פוליסת ביטוח ונהיגה בזמן פסילה, הכל כמפורט בת"פ 4541/08 שלום ראשל"צ.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים שנדונה ביום 30.11.09, וביום זה הורה בית משפט קמא על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר ברח' בן צבי יצחק 6 דירה 6 בחדרה, בפיקוח וליווי צמוד של אמו, הגב' שלומה מינה או של מר שלום יעקב, הפקדת פיקדון במזומן בסך 5,000 ₪, התחייבות עצמית בסך 7,500 ₪ וערבות צד ג' לכל אחד מהמפקחים 7,500 ₪.

לדעת העוררת טעה בית משפט קמא בהחלטתו לשחרור על אף קביעת בית המשפט כי עברו הפלילי המכביד של המשיב הוא המקים עילת מעצר של מסוכנות.

בנימוקי הערר מציינת העוררת את עברו של המשיב שהחל דרכו עבריינית בהיותו בן 18, וצבר עד כה שש הרשעות קודמות, כדלקמן:

ת"פ 82/01 בית משפט לנוער חדרה - ביצע עבירות של נהיגה ללא רישיון, פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה מרכב ונדון ל- 10 חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל וקנס;

בת"פ 40180/01 בית משפט מחוזי ת"א – ביצע עבירה של שוד מזוין ובגין כך גזר בית משפט 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה ל- 36 חודש ופסילה על תנאי בת 18 חודש;

בת"פ 4157/01 בית משפט שלום חדרה – ביצע עבירות של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון והחזקת נכס חשוד כגנוב, נגזר עליו קנס, 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים ופסילה מלקבל רישיון נהיגה ל -12 חודשים;

בת"פ 2554/04 בית משפט שלום חדרה – ביצע עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, בית המשפט הטיל קנס והוארך מאסר על תנאי;

בת"פ 3095/04 בית משפט שלום חדרה – ביצע עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה מרכב, בית המשפט הטיל קנס, מאסר על תנאי בן 12 חודשים לשלוש שנים והתחייבות;

בת"פ 2193/04 בית משפט שלום חדרה – ביצע עבירות של שני אירועי פריצה וגניבה, שבעה אירועי זיוף סימני זיהוי של רכב, שישה אירועים של פריצה לרכב, ארבעה אירועים של גניבה מרכב, שישה אירועים של גניבת רכב, שלושה אירועים של פירוק חלקים מרכב, שני אירועים של חבלה במזיד ברכב, ניסיון לפריצה לרכב ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, נדון למאסר בפועל בן ארבע שנים ושישה חודשים, 18 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים ופסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך ארבע שנים.

המשיב שוחרר ממאסרו האחרון ביום 30.4.09 והעבירות נשוא ערר זה בוצעו בסמוך ליום 15.11.09.

לטענת העוררת, המשיב מבצע עבירות בשיטתיות, כדרך חיים, מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, נוהג בזמן פסילה, ללא תעודת ביטוח, עברו זה ועבירות שלפנינו יוצרות את עילת המעצר, קיים יסוד סביר לחשד שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור עפ"י סעיף 21(א)(1)(ב) לחסד"פ מעצרים, וכן קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא להתחמקות מהליכי שפיטה לפי סעיף 21(א)(1)(א).

בית משפט קמא טעה כשקבע חלופת מעצר לאיון מסוכנות נשקפת מהמשיב ומפנה לפסיקה רלוונטית.

ב"כ המשיב בתשובתו לנימוקי הערר, מציין, כי בית משפט קמא לא טעה כלל ועיקר בהחלטתו.

לא נשקפת מסוכנות מהעבירות המצוינות בכתב האישום, המסוכנות עולה רק בשל ולאור עברו, כך גם לגבי עילת מעצר.

ב"כ המשיב מפנה לבש"פ 2728/08 שניתן ע"י כב' השופט דנציגר, לעניין האמון שנותן בית משפט במפקחים, ובעניינינו, החלופה עליה הורה בית משפט קמא, קרי אמו של המשיב ודודו של המשיב, הוכיחה עצמה בעבר למשך שנה כשבמהלך אותה שנה לא הייתה אף לא הפרה אחת.

מקרה זה שלפנינו קלאסי לחלופת מעצר, מכל הטעמים הללו, יש לדחות הערר.

לגופו של עניין, דין הערר להתקבל.