משטרת ישראל/ תחנת לוד נ' קרבץ

החלטה

אני ממנה את עו"ד ליאת אביסירה מטעם הסנגוריה הציבורית לשמש סנגור לחשוד בהליך זה.

ניתנה והודעה היום י"ז שבט תש"ע, 01/02/2010 במעמד הנוכחים.

שרון קיסר, שופטת

החלטה

על פי פסיקת בית המשפט העליון איחור של 30 דקות ואף יותר מכך אינו שיקול יחידי לשחרור עצור ממעצר ולפיכך יתקיים דיון לגופו ואשקול את העובדה שהוא הגיע ב- 30 דקות מאוחר מהשעה שבה היה אמור להתייצב בביהמ"ש במכלול השיקולים אותם אשקול בהתייחס לבקשה להארכת מעצרו.

ניתנה והודעה היום י"ז שבט תש"ע, 01/02/2010 במעמד הנוכחים.

שרון קיסר, שופטת

החלטה

בפני בקשה להארכת מעצרו של החשוד למשך 3 ימים נוספים.

יצויין כי זוהי בקשה שניה להארכת מעצר וכי החשוד נתון במעצר מאז יום 30.1.10.

לחשוד מיוחסות עבירות של יצוא, יבוא, מסחר, הספקת סמים מסוכנים וכן עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב.

בנוגע לעברו הפלילי של החשוד אציין כי לחשוד עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש וכן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי הן בעבירות רכוש והן בעבירות סמים.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, לרבות בנספח הסודי במ/1 שהוצגו בדיונים שהתקיימו ביחס לחשוד, שמעתי את הצדדים, הוברר לי כי נדרשות מספר פעולות להשלמת החקירה.

בהתחשב בחומר החקירה שהוצג בפני, נחה דעתי כי קיים חשד סביר שהחשוד מעורב בעבירות המיוחסות לו וכי ראוי ונכון לאפשר מיצויה של החקירה.

נוכח פעולות החקירה הנדרשות, כפי שפורטו בנספח הסודי במ/1, שוכנעתי כי יש לאפשר את המשך החקירה כשהחשוד נתון במעצר.

שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי שחרורו של החשוד יביא לשיבוש הליכים, וכי קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחון הציבור. עוד שוכנעתי כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

אשר לטענת ב"כ החשוד כי החשוד הובא לדיון 30 דקות לאחר סיום מעצרו על פי החלטת ביהמ"ש הנכבד בבימ"ש השלום בראשון לציון, אכן מדובר במעצר בלתי חוקי של הזמן האמור ויש לדאוג לכך שחשודים יתייצבו לדיון בארכת מעצר בתוך התקופה שבה הם עצורים ולא לאחריה. עם זאת על פי הפסיקה המפורטת להלן שיקול זה הינו שיקול שיש לשקול אותו אולם הוא אינו השיקול היחיד וכאשר מדובר בזמן קצר אין הוא אף שיקול מכריע.

וכך נפסק בבש"פ 11114/05 אלי ממן נ' מדינת ישראל:

"כאמור, מקובלת עלי טענת הסנגורים כי משפקע מעצרם של העוררים היה המשך החזקתם במעצר בידי המשטרה שלא כדין. אף מקובלת עלי הטענה כי יש להביא את הנתון של החזקת עצור שלא כדין בגדר השיקולים שעל השופט לשקול בבואו להכריע בבקשה להארכת מעצר. אולם, איני רואה לקבל את הטענה כי שיקול זה היה צריך להיות השיקול המכריע בנסיבות עניינם של העוררים. לעניין זה כבר נאמר בבית משפט זה, מפי השופטת ד' דורנר, בבש"פ 6908/03 ליאור כנפו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כי "הגם שראוי הוא להקפיד על קיום החוק הפוגע בחירותו של אדם, הרי אינני סבורה שהשעה הנוספת הקימה תקלה שיש להתחשב בה בהחלטה בבקשה למעצר... סמכות עומדת לו לבית המשפט בכל מקרה, גם אם קודם לכן מעצר האיש החשוד על ידי המשטרה לא היה חוקי, אלא שאז עשוי מעצר זה להיות נסיבה שיש להתחשב בה לצורך הארכת המעצר".

לאור השיקולים אשר מניתי ואשר שקלתי בהחלטתי להאריך את מעצרו של החשוד אין באיחור האמור כדי לשנות מהחלטתי זו.

אשר על כן הנני מורה על מעצרו של החשוד עד ליום 3.2.10 שעה 14.00.