משטרת ישראל/ תחנת לוד נ' מסארוה

החלטה

לפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בפ"ת מהיום אשר הורתה על הארכת מעצרו של המשיב עד למחר, מוצ"ש, בשעה 24.00.

המשיב נעצר ביום 7/4/2010 בחשד לביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, גניבת רכב והסעת שב"ח כאשר על פי החשד מיוחס למשיב במספר הזדמנויות, הסעה של חברי חוליה שנהגה לגנוב רכבים כשהוא מזהיר אותם מפני משטרה.

בהקשר זה נעצרו מעורבים נוספים ומעצרם הוארך עד ליום 12/4/2010.

בעניינו של המשיב התקיימו שני דיונים, הראשון אתמול והשני היום. לשני הדיונים לא הובא המשיב לאור מכתב מבית החולים אסף הרופא בו הוא מאושפז, כאשר צויין כי עקב כאבים בחזה הוא אינו יכול להגיע לביהמ"ש.

בימ"ש קמא, בשני הדיונים, קבע כי בענייננו יש להפעיל את האמור בהוראת סעיף 17(ג )לחוק המעצרים המגביל את תקופת המעצר של חשוד ב- 24 שעות, ועל כן הורה בשתי ההזדמנויות על הארכת מעצרו למשך 24 שעות בלבד.

על החלטה זו הערר שלפני.

ב"כ העוררת מציין כי בשתי ההחלטות הקודמות, שגה בימ"ש קמא, כאשר סבר שהוראת סעיף 17(ג) חלה בענייננו ולא הוראת סעיף 16(2) לחוק, ובעקבות זאת הגביל את תקופת המעצר ל- 24 שעות, המשטרה נאלצה להגיע בשתי ההזדמנויות לדיון בביהמ"ש והארכת המעצר הנוכחית היא עד מוצ"ש.

ב"כ העוררת, תוך שהוא מפנה לתיק החקירה, עותר לקבל את הערר ולהשוות את ימי המעצר של המשיב עד ליום 12/4/2010, כפי שהוארך מעצרם של המעורבים האחרים באותה פרשה.

ב"כ המשיב סומכת את ידיה על החלטת בימ"ש קמא ומציינת כי אף היא סבורה כי הוראת סעיף 17(ג) חלה בענייננו ועל כן יש הגבלה של שעות המעצר ל- 24 שעות בלבד.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בהחלטת בימ"ש קמא ובתיק החקירה, שוכנעתי כי דין הערר להתקבל.

אקדים ואומר כי תיק החקירה שהוצג לעיוני, והמסמך במ/2, מפרט את התשתית הראייתית המקימה את החשוד הסביר הנדרש בשלב זה וכן את פעולות החקירה שבדעת המשטרה לבצע ביחס למשיב דנן, כשלפחות חלק נכבד מהן, ניתן לבצע באורח ראוי וסביר רק כאשר המשיב נתון במעצר.

מעבר לכך, אף אני סבורה כי הוראת החיקוק הרלבנטית לענייננו, שעה שמדובר בבקשה להארכת מעצר של חשוד אשר מתקיימת שלא בנוכחותו אלא בנוכחות סניגורו, ולאור קיום חוו"ד של רופא שאין החשוד מסוגל להשתתף בדיון מפאת מצב בריאותו, הינה הוראת סעיף 16(2) לחוק. סעיף זה עוסק באופן בו יתנהל הדיון בבקשה להארכת מעצר, כאשר בניגוד לכלל שהדיון יתקיים בנוכחות חשוד, נקבע הסדר מיוחד שעה שהחשוד אינו מסוגל להשתתף בדיון מפאת מצב בריאותו.

סעיף 17(ג) לחוק המעצרים, עוסק בהגבלת תקופת המעצר הראשונית של חשוד הנעצר במעמד צד אחד שלא בנוכחותו. לא בכדי הוראה זו מפנה לסעיף 14 והוראה זו אינה כוללת קיום דיון בנוכחות סניגור שהרי מדובר במקרה בו צו המעצר ניתן במעמד צד אחד בלבד.

לאור המפורט לעיל, נוכח התשתית הראייתית, צרכי החקירה, העובדה כי ממילא המשיב נמצא במקום בו מקבל את הטיפול לו הוא זקוק, ותקופת המעצר הקצובה למעורבים האחרים בפרשה, אני מקבלת את הערר ומורה על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 12/4/2010 שעה 13:00.

ב"כ המשיב תיידע את המשיב אודות תוכן החלטה זו כפי שנדרש על פי הוראת סעיף 16(2) לחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ה ניסן תש"ע, 09/04/2010 במעמד הנוכחים.

רות לורך, שופטת

הוקלד על ידי: אביגיל בן-חמו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: